שבועות הוא חג הקציר, חג מתן תורה וחג עוגות הגבינה. אין סיבה שלא יהיה גם חג החומוס, במיוחד אם מקבלים את התזה (שמסתבר שהיא לא של מאיר שלו) שבועז ורות המואביה הכירו על צלחת חומוס. וגם אם לא – יש להודות שהרבה יותר הגיוני לחבר חג חקלאי לחומוס מאשר למוצרי חלב. פרסום מקורי: 22.5.2007 עדכון אחרון: 7.6.2019 זה התחיל בטור של מאיר שלו, שפורסם בינואר 2001 בידיעות אחרונות תחת הכותרת "החומוס הוא שלנו" (את הטקסט המלא אפשר למצוא כאן). הטענה המרכזית שהועלתה בטקסט הזה: (ייתכן ש)החומוס הוא בעצם מאכל ארץ-ישראלי עתיק, שאפילו נזכר בתנ"ך. רות ובועז, תחריט עץ מימי הביניים. מפורסם ברישיון CC BY 4.0, הזכויות לתמונה של Credit: Wellcome Library, London. Wellcome Images שלו הפנה את הקורא למגילת רות, לתיאור פגישתם הראשונה של רות המואביה ושל בועז בבית-לחם. בהפסקת הצהריים הזמין בועז את רות להצטרף אליו ואל הקוצרים לארוחה: "לעת האוכל גשי הלום, ואכלת מן הלחם וטבלת פיתך בחומץ". על כך כתב שלו: "שמו העברי של החומוס הוא 'חימצה' או 'חמץ'. יש אומרים שהשם בא מתכונתו של החומוס להחמיץ במהירות, עובדה שמוכרת לכל מי שהגיע לחומוסיה שלו בשעה מאוחרת מדי, ויש אומרים שהצמח מפריש חומר צורב במקצת. כך או כך, החומץ, החימצה והחומוס נגזרים מאותו שורש". "אבל מעבר לכך, יש להבין את הסיטואציה המתוארת [...]