אפריל 2004. רק עשרים שנים חלפו מאז, אך נדמה שהאווירה הקשה של אותם ימים נמחקה מזיכרונו של רוב הציבור הישראלי. ״אינתיפאדת אל-אקצא״, או בשמה העברי ״האינתיפאדה השנייה״, עדיין הכתה אז בעורף הישראלי בפיגועי טרור מדממים. יאסר ערפאת עדיין הנהיג את מלחמת הטרור הפלסטינית בישראל, מבודד במקום מושבו, ה״מוקטעה״ ברמאללה.

מבצעים צבאיים ישראליים נגד קיני הטרור הפלסטינים ביהודה ושומרון וכן הקמתה של גדר ההפרדה אמנם הביאו לירידה מסוימת במספר הפיגועים נגד האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל, אך קץ למלחמה ההיא לא נראה באופק.

ישראל המותקפת נמצאה תחת ביקורת קשה של דעת הקהל העולמית, מבודדת למדי ומול לחץ מדיני גובר להציע אופק מדיני לפלסטינים, יוזמי מלחמת הטרור. בית המשפט הבינלאומי לצדק בהאג קבע שהקמת חומת ההפרדה נוגדת את החוק הבינלאומי. למרות שהמציאות הראתה ששליטה מחודשת של ישראל על שטחי יו״ש מקלה על המאבק בטרור הפלסטיני, גיבש רה״מ דאז, אריאל שרון, את ״תוכנית ההתנתקות״, שעיקרה מהלך ישראלי חד-צדדי של נסיגה מרצועת עזה והעברת שטח זה לידי הפלסטינים – מהלך שיכניס את ישראל לסחרור אלימות ודמים, ששיאו עד כה בפוגרום ה-7.10.

שרון הבטיח שההתנתקות תביא ל״מציאות חדשה וטובה יותר עבור ישראל״ – תחזית שנראית היום חסרת אחיזה במציאות באופן טרגי. אך, בשעתו כדי למכור לישראלים את אשליית ההתנתקות שלו, היה שרון זקוק לגיבוי אמריקני.

ב-14 באפריל 2004 הגיע שרון לבית הלבן לפגישה עם נשיא ארה״ב, ג׳ורג׳ וו. בוש. ארה״ב הייתה בעצמה שקועה באותם ימים במעורבות הצבאית הסבוכה שלה באפגניסטן ובעיראק. העימות הישראלי-פלסטיני, שפרץ שנה לפני מתקפת הטרור של אל-קאעידה על ארה״ב ושנתיים וחצי לפני כניסת ארה״ב לעיראק במטרה למוטט את משטרו של סדאם חוסיין, היווה עבור הממשל הרפובליקני הניצי תסבוכת נוספת שניתן היה, לדעת וושינגטון, להגיע לפתרונה על בסיס רעיון הקמתה של מדינה פלסטינית.

ב-2002 הציג בוש חזון משלו להשגת שלום ישראלי-פלסטיני, חזון שהביא ב-2003 לגיבושה של ״מפת דרכים״. השלב הראשון ב״מפת הדרכים״ הזו חייב את הפלסטינים להפסיק לחלוטין את האלימות נגד ישראל ולהילחם בטרור, את מדינות ערב להפסיק את מימון הטרור ואת ישראל לסגת מהשטחים עליהם השתלטה מחדש לאחר פרוץ ״אינתיפאדת ירושלים״ ולהקפיא את ההתנחלויות.

בשלב השני אמורה הייתה לקום מדינה פלסטינית בעלת גבולות זמניים במקביל להמשך המו״מ על סוגיות הליבה של הסכסוך ובשלב השלישי – עד סוף 2005, אמור היה להיחתם הסכם קבע בין ישראל לפלסטינים והסכם שלום בין ישראל לכל מדינות ערב. חזון נוסף עם תאריך יעד, כמו הסכם אוסלו לפניו, אך יישום ״מפת הדרכים״ נתקע כבר בשלבו הראשון, שמעולם לא מומש.

בארה״ב המשיכו להאמין במרכזיות הסכסוך הפלסטיני-ישראלי כמפתח לפתרון שאר בעיות המזה״ת והלחץ על ישראל ליזום מהלכים לשבירת המבוי הסתום היה משמעותי. לכן הפיחה ״תוכנית ההתנתקות״ עמה הגיע שרון לבית הלבן תקוות רבות לשינוי הסטטוס קוו העימותי. בוש הגדיר את התוכנית הישראלית כ״היסטורית ואמיצה״, והדגיש שהעבודה הקשה ביותר תהיה מוטלת על הפלסטינים שיצטרכו למצוא הנהגה שתהיה מחויבת לרפורמות, לקדמה ולשלום.

כמו כן, בתמורה לנכונות הישראלית לסגת מרצועת עזה, הצהיר בוש שהסדר הקבע בין ישראל לפלסטינים יהיה חייב לקחת בחשבון את המציאות שיצרה ההתיישבות היהודית ביו״ש וכי ״יהיה זה בלתי מציאותי לצפות״ מישראל לחזור לגבולות של טרם פרוץ מלחמת ששת הימים.

שרון הצליח לעגן את ההתחייבות הזו של הנשיא האמריקני לאי תקפותם של גבולות טרום מלחמת ששת הימים בחילופי מכתבים בינו לבין בוש. שרון פירט במכתבו את ״תוכנית ההתנתקות״ וכתשובה קיבל מכתב מהנשיא בוש שכלל תמיכה אמריקנית בתביעות ישראליות מרכזיות במו״מ עתידי עם הפלסטינים על הסדר קבע. "ארה״ב מעריכה את הסיכונים שנקשרים ליוזמה הישראלית" כתב בוש, ולכן הוא ניסח הבטחות לישראל, שנועדו להרגיע את חששותיה מסיכונים אלו.

מעבר למחויבות לאופייה של ישראל כמדינה יהודית, למניעת זכות שיבה לישראל ופתרון ״בעיית הפליטים״ הפלסטינים במדינה הפלסטינית העתידית וצירוף גושי התנחלויות לישראל, פותח המכתב בשורה של סוגיות ביטחוניות עקרוניות, שמעניין לחזור אליהן לאור המצב שנוצר בדיעבד בשטח אותו פינתה ישראל ומלחמת ״חרבות ברזל״.

ההבטחה הראשונה של בוש נגעה ליישומה המלא, ועד אז כושל, של ״מפת הדרכים״: ״במסגרת מפת הדרכים, הפלסטינים היו מחוייבים ליזום באופן מידי הפסקה של פעילות מזויינת וכל מעשי אלימות נגד ישראלים בכל מקום שהוא, וכל המוסדות הפלסטינים הרשמיים חייבים להפסיק את ההסתה נגד ישראל. ההנהגה הפלסטינית חייבת לפעול בצורה נחושה נגד הטרור, בכלל זה ביצוע פעולות נמשכות, ממוקדות ויעילות להפסקת הטרור ופירוק יכולות ותשתיות טרור. הפלסטינים חייבים ליישם רפורמה פוליטית כוללת ובסיסית שתכלול דמוקרטיה פרלמנטרית חזקה וראש ממשלה רב סמכויות״.

הפלסטינים נדרשים שוב, כמו ב״מפת הדרכים״, לנטוש את המאבק המזויין נגד ישראל ואת הטרור, לחדול מההסתה ולפרק את כל תשתיות הטרור הקיימות. הפלסטינים ככלל, הרשות המונהגת בידי אש״ף וכמובן משטר הטרור ברצועת עזה, לא עמדו בתנאים אלו עד היום, עשרים שנה אחרי הנפקת אותו מכתב. רק ממשל טראמפ העז לגרום לפלסטינים לשלם מחיר מדיני על סרבנותם לשלום.

״שנית״, ממשיך מכתב בוש, ״לא יהיה כל ביטחון לישראלים ולפלסטינים עד שהם וכל המדינות, באזור ומעבר לו, ישתפו פעולה כדי להילחם בטרור ולפרק ארגוני טרור. ארה״ב חוזרת על מחויבותה האיתנה לביטחונה של ישראל, בכלל זה לגבולות בטוחים, וברי הגנה לשמר ולחזק את יכולתה של ישראל להרתיע ולהגן על עצמה, בעצמה, נגד כל איום או חיבור של איומים אפשריים״.

״שלישית, ישראל תשמור על זכותה להגן על עצמה מפני טרור, בכלל זה לנקוט פעולות נגד ארגוני טרור. ארה״ב תנהיג מאמצים בעבודה משותפת עם ירדן, מצרים ואחרים בקהילה הבינלאומית לבנות את יכולתם ורצונם של המוסדות הפלסטינים להילחם בטרור, לפרק ארגוני טרור ולמנוע מאזורים שישראל תיסוג מהם להוות איום שיהיה צורך להתמודד איתו בכל האמצעים האחרים״.

מכתב בוש הוצג בידי אריאל שרון ואנשיו לציבור הישראלי כהישג מדיני משמעותי וערובה ביטחונית אמריקנית שעל בסיסה ניתן היה לממש את ״תוכנית ההתנתקות״ למרות הסיכונים והחששות הביטחוניים שהיו כרוכים בנסיגת כוחות הביטחון הישראליים מרצועת עזה. המכתב היה אבן פינה בקמפיין ההרדמה של הישראלים מפני האיומים העצומים שהיו גלומים בתוכנית הנסיגה. בדיעבד, אפילו ממשל בוש עצמו לא התייחס לתוכן המכתב כמחייב.

ממשל אובמה שבא אחריו מיהר להתנער מתוכנו של המכתב על כל הבטחותיו. ממשל ההמשך של אובמה כיום, ממשל ביידן, חזר למדיניות האמריקנית של הפעלת לחץ על ישראל למציאת אפיק מדיני ״ביום שאחרי״ להקמתה של מדינה פלסטינית, מבלי לדרוש מהפלסטינים למלא סופסוף את תנאי היסוד שהאמריקנים עצמם גיבשו לכל הסדר מדיני עתידי.

יתרה מכך, בעוד בתקופתו של בוש לא בוצעה אבחנה בין הרשות הפלסטינית לארגוני הטרור האסלאמיסטיים והאחרים, ממשל ביידן רואה ברשות הפלסטינית חלק מפתרון בעיית הטרור, למרות שהיא עדיין מהווה חלק אינטגרלי מבעיית הטרור עצמה. מבחינה זו, העמדה האמריקנית כלפי הסכסוך הפלסטיני-ישראלי הופכת למנותקת יותר מהמציאות מאשר לפני 20 שנה ולכן היא גם מקשה מאוד על מציאת פתרון עתידי לסכסוך.

The post 20 שנה ל"מכתב בוש": אמריקה עדיין שבויה באשליות appeared first on מידה .