"הבנתי מהר מאוד את הסכנה שבחזרה חסרת אבחנה על צורת הביטוי הזאת והחלטתי להגביל את ייצור ה'רדימיידים' לכמות שנתית קטנה. הייתי ער לכך שעבור הצופה, אפילו יותר מאשר עבור האמן, אמנות היא סם ממכר"
–
מרסל דושאן, "אפרופו רדימיידים" (1961)

בהרצאה קצרה שנשא בשנת 1961 הציע מרסל דושאן כמה תובנות חדות בנוגע ללוגיקה של הרדימיידים, והגדיר אותם כ"סמים ממכרים" ביותר. נוסף על הרדימיידים הסטנדרטיים, שערך השימוש של אובייקטים רגילים מושעה בהם (כאילו הושם בין סוגריים בלתי-נראים) משעה שהוחדרו אל המסגרת הפרפורמטיבית של עולם האמנות, ונוסף גם על הצעתו מרחיקת הראות (אך הבלתי-מודגמת) לרדימיידים הדדיים , כאלה שיחזירו את ערך השימוש לעבודות אמנות באמצעות פרישתן מן המסגרת הפרפורמטיבית, דושאן מתאר בקצרה גם וריאנט ביניים. וריאנטים כאלה, הוא אומר, הם בבסיסם רדימיידים סטנדרטיים, אלא שהם עברו שינוי קל. הוא קורא להם "רדימיידים נעזרים" [ready-mades aidés]. זה מונח נחמד – שהקדים את זמנו. כיום אנו מכנים מעשים והמצאות כאלה, שעברו כוונון קל בכוח הסובייקטיביות האמנותית, בשם אחר. אנחנו קוראים להם אמנות עכשווית .

בעוד שהרדימייד הנעזר היה להתמכרות של עולם האמנות האוטונומי, הנחוש כמדומה למצות את הלוגיקה שלו עד תומה, כך שלכל סחורה עלי אדמות יהיה בן-זוג זהה לה בתחום האמנות, כעת יש לו מתחרה בדמות מליצה אחרת: ה אבטיפוס הנעזר-בעולם-האמנות. האבטיפוס אמנם שואל מן הרדימייד את העיקרון של מאפיין העיצוב-תעשייתי, אבל במקום לאמץ את הלוגיקה של האובייקט בייצור המוני, הוא מתעקש על ייחודיותו הנסיונית. אפשר לומר ששפע האבטיפוסים בהפקות האמנות העכשוויות הוא עוד סימפטום של שינוי שימושני מתמשך; ואולם, כשם שהאבטיפוסים הללו אינם אוטונומיים בשום אופן, אלא נדרשים להיסמך על עולם האמנות כדי לתפקד, הם משמשים יותר מכל כדוגמאות מרהיבות למדי לניסיון ליישב את האדריכלות המושגית ואת הפרוטוקולים של האמנות האוטונומית עם אינטואיציות מתהוות ועולות. אבטיפוסים כאלה עשויים אכן להיות פונקציונליים אם רק ישוחררו מן המנגנונים של עזרת-עולם-האמנות וייעשו זמינים לשימוש אמיתי.

לקראת לקסיקון של משתמשות | מאת סטיבן רייט | עברית: עומר קריגר |  Assisted readymades  and artworld-assisted prototypes

 למושג הבא>>

The post רדימיידים נעזרים ואבטיפוסים הנעזרים-בעולם-האמנות appeared first on מארב .