״חשוב יותר לאין שיעור כיצד הדברים מכונים מאשר מה הם מצד עצמם […] אין בכוחנו להרוס אלא באשר אנו יוצרים! – אולם בל נשכח גם זאת: דיינו אם ניצור שמות חדשים, הערכות וסבירויות חדשות, על מנת ליצור לאורך ימים גם ׳דברים׳ חדשים״
–
פרידריך ניטשה, "המדע העליז", §58 (1890). תרגום: ישראל אלדד. הוצאת שוקן, 1976

אוצר המלים המושגי רב העוצמה שירשנו מן המודרנה מציב בפנינו פרדוקס בלתי רגיל – וחסר תקדים מבחינה היסטורית. ארגז הכלים המושגי מלא; כל כלי המלים נמצאים שם, והם במצב מצוין. ועם זאת, משום מה הם לא בדיוק הכלים המתאימים לעבודה שלפנינו; הם הכלים המתאימים לעבודה שכבר אינה נדרשת. כלים המכווננים עבור מבנים מושגיים ישנים יותר, מבוססים על סביבות תומכות-אמנות של הזרם המרכזי, מכוונים לפרקטיקות (אפילו לפני שנקראו כך) ששורשיהן באוטונומיה האסתטית. ועם זאת, מאחר שהם הכלים שעודם נהנים מן הלגיטימציה של תרבות המומחים, נוכחותם עצמה מונעת את הזיהוי הנכון של העבודה הנדרשת…

ואולם, המקום שמשבר חוסר-ההתאמה של ארגז הכלים הלקסיקלי נעשה בו ברור מאליו באורח מייסר הוא המקום שבו השימוש המתמשך בכלי מסלף, מעווה ומעוות אינטואיציות העולות ומתהוות, ואונס פרקטיקות עכשוויות אל תוך תבניות של המאה העשרים. מאחר שאין אנו יכולים לחשוב ואפילו לא לקרוא בשם לאמנות בלי מונחים מתאימים, זיווד-מחדש של ארגז הכלים המושגי שלנו היה למשימה מכרעת, שנוכל לקחת על עצמנו רק באמצעות יישום של הפריה טרמינולוגית הדדית עם שדרות אחרות של פעילות אנושית. יותר מכול, אולי, דרוש לנו לקסיקון מצויד-מחדש. לא מדובר כאן על כניסה דרמטית של דיבור מקצועני חדש ואף לא על טביעה של מלים חדשות, אלא על שיתכול של מונחים מוכרים משדות לקסיקליים אחרים, פרקטיקות אחרות של ידע. הדרך היחידה לייצר נוף-מלים בעל משמעות שהוגדר מחדש בידי משתמשים ואינו סובל מעכבותיו של אוצר מלים מקודד יתר על המידה היא להקשיב למשחק השפה של פעילויות אחרות, ולייבא באורח נסיוני מבנים רעיוניים. מעין שפצור חוץ-תחומי, אשר קשוב למפנה השימושני המתרחש בפרקטיקה העכשווית.

יותר מאשר לראות אמנות כעדשה אשר מבעדה אנו בוחנים הגירה של מושגים, אולי מוטב שהאמנות תראה עצמה כמארחת ואורחת של מהגרים לקסיקליים. אם על האמנות להיות בעלת להב ביקורתי שימושי, ואם יש בכוחה לאתגר מוסכמות בלתי-נראות, מלאכת השיום חייבת לשמש כלי להתרת מובנים-מאליהם – אותה "מעטפת ערפילית של אשליה", בניסוחו החומצתי של ניטשה, "שנחשבת למה שמכונה 'מציאות' מהותית". למעשה, מדובר בחילוץ של "אמנות" מ"אמנות", הפרדה של האמנות מעצמה.

לקראת לקסיקון של משתמשות | מאת סטיבן רייט | עברית: עומר קריגר | lexicon

למושג הבא>> 

The post לקסיקון appeared first on מארב .