במרכז יהוד, שמאמצת את אגף התקשוב וההגנה בסייבר, עומד אתר להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, שמופעל על ידי העמותה להנצחתם. האתר הוקם ב-1989 ומונצחים בו גם חללים שהם בני יהוד, אולם אינם מהחיל. מדי שנה נערך בו טקס זיכרון, בהשתתפות נציגי המשפחות השכולות, אנשי העמותה ונציגי עיריית יהוד. הטקס ייערך מחר (ב') בשעה 11:00.

אלוף (מיל') שלמה ענבר משמש כנשיא העמותה, ששמה המלא הוא העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב . הוא שימש כקשר"ר (קצין קשר ואלקטרוניקה ראשי) בתקופת מלחמת יום הכיפורים, ולפני כן היה מפקד יחידה 848, לימים 8200. לאחר מכן הוא הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש המו"פ במשרד הביטחון.

אלוף (מיל') שלמה ענבר, נשיא העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב. צילום: פלי הנמר

בשיחה עם אנשים ומחשבים אמר אלוף (מיל') ענבר כי "אנחנו נמצאים כיום בתקופה שמזכירה לנו את ימי תש"ח: אז הייתה זו מלחמת קוממיות וכיום – מלחמת קיום. אז נדרשנו להגן על ישוב קטן ודל אמצעים, וכיום אנחנו מגנים על ישראל במלוא העוצמה".

"ככל שהאויב ירצה להכחידנו", ציין, "כך יעלה כוחנו. צה"ל פועל בשישה ממדים: יבשה, ים, אוויר, חלל, תת קרקע – ובסייבר. אגף התקשוב וההגנה בסייבר צבר ניסיון יוצא מהכלל והוכיח את עצמו כדוגמה וכמופת לפעול תחת קשיים, גם כשמסביב יהום הסער. במותם, חללי האגף, כמו כלל חללי צה"ל, ציוו לנו את החיים".

"ההשקעה הוכיחה את עצמה", סיכם האלוף (מיל') ענבר. "החיילות והחיילים, הקצינות והקצינים של אגף וחיל התקשוב עשו ועושים עבודה נפלאה, אולם המשימות הרבות עוד לפנינו. העבודה הגדולה בעיצומה. אנחנו תקווה להיות מאוחדים, כי מה שהורג אותנו אינו האויב – אלא המריבות הפנימיות. הלוואי שנזכה לראות את כלל החטופות והחטופים שבים הביתה במהרה".

מעט היסטוריה

השימוש המבצעי הראשון בקשר ב הגנה היה בשנת הקמתה – 1920. אז השתמשו אנשי היחידות של ההגנה בירושלים באיתות ראייה (דגלים, הליוגרף ופנסי איתות), במאורעות תר"ף. במרד הערבי הגדול, שאירע ב-1939-1936, גדלו צרכי התקשורת של ההגנה. הארגון החל להשתמש גם ביוני דואר ובקשר רדיו – טכנולוגיה חדישה ומתפתחת, לשעתה.

בשל ההפנמה של היתרונות הטכנולוגיים של קשר הרדיו, בכל אזור הוקם שירות קשר ארצי. שירות הקשר הקים, תוך שהוא מתמודד עם קשיים רבים, רשתות איתות ראייה, מערך יוני דואר ותקשורת רדיו חשאית (נייחת), מערך הדרכה, מערך צפנים ומערכת לוגיסטית תומכת. המשימה הראשונה הייתה יצירת קשר חשאי בין היישובים היהודיים, מבוסס רשתות איתות ראייה וקשר רדיו בתדר גבוה (ת"ג), באיתות מורס.

מאז העלייה על הקרקע של קיבוץ חניתה במרץ 1938, התבסס הקשר המבצעי ליישובי חומה ומגדל על קשר רדיו חשאי, שכונה "אלחוט". איתות הראייה, שנועד לקשר המנהלתי, שימש הסוואה לקשר הרדיו, שעצם קיומו היה סודי. עוד יש לציין שהקשר למבצעי ההעפלה היה מרכזי בשירות הקשר.

מקול ישראל של ההגנה לקול ישראל של היום

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, החל גיוס מתנדבים מהיישוב לצבא הבריטי, למלחמה בגרמניה הנאצית. בעקבות פרסום הספר הלבן של 1939, שבו הגבילו שלטונות המנדט הבריטי את העלייה ארצה, שירות הקשר הפעיל במרץ 1940 שידור מחתרתי לציבור – תחנת הרדיו קול ישראל של ההגנה (הכוונה איננה לקול ישראל של היום), שפעלה בגלים קצרים. הבריטים לא הצליחו לאתר את מקור השידור.

בנובמבר 1945 הבינו ביישוב שנדרשת מודרניזציה של שירות הקשר. השירות קיים אז ארבע רשתות רדיו נייחות בתדר גבוה, באיתות מורס: אבינועם – רשת המטה הכללי של ההגנה, עם 80 תחנות; תמר – שקישרה את פיקוד הפלמ"ח לגדודים ולפלוגות; גדעון – ששירתה את המוסד לעלייה ב' ומנתה 24 תחנות נייחות וניידות; ו שרה – שהועמדה לשימוש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.

כל פעילויות הקשר אוחדו לפיקוד מרכזי, לטובת שירות הקשר. כמו כן, הוקם בית ספר מרכזי לקשר בשפיים, ובו אומנו מאות אלחוטנים. שידורי קול ישראל, שהורדו מהאוויר, חודשו באוקטובר 1945 ונמשכו עד הקמת המדינה וכינון תחנת הרדיו הממלכתית – שהיא קול ישראל שאנחנו מכירים כיום.

ב-1947 נוספו שידורים מחתרתיים מקומיים – תלם־שמיר־בועז (תוכנית שידור במחתרת, או תש"ב). בנוסף, פעלו שידורי רדיו מחתרתיים של האצ"ל ו הלח"י .

מי היו הגדעונים והגדעוניות?

הגדעונים והגדעוניות היו 219 אלחוטני שירות הקשר בשירות המוסד לעלייה ב' – זרוע ההגנה שעסקה בהעפלה, ולאחר קום המדינה בהברחת נשק לארץ. 77 מהם פעלו על ספינות וחלקם השתתפו בכמה הפלגות. באמצעים דלים הוקם קשר חובק עולם, שאִפשר פיקוד ושליטה על מבצעי ה-"בריחה", ההעפלה והרכש.

ב-1947, כשהובן שהקמת מדינת ישראל נמצאת בשער, נערך שירות הקשר למעבר ממסגרת מחתרתית למסגרת צבאית. גויסו מתנדבים ארץ ישראלים, ששירתו בצבא הבריטי בתחום הקשר. ערב מלחמת העצמאות עבר שירות הקשר מהפך: מעיסוק בקשר מחתרתי סטטי בין יישובים בענייני "בריחה" והעפלה, הוא עבר למתן קשר למסגרות צבאיות של צבא סדיר בלחימה ניידת. מספר האנשים בו גדל מכ-200 ערב מלחמת העצמאות לכ-3,500 בסופה.

במהלך המלחמה בוצע תהליך ארגון מקיף, הוקמו יחידות קשר בחזיתות וביחידות הלוחמות, פותחו בתי מלאכה ונפרס מערך לוגיסטי, שעמד במשימות התחזוקה וההספקה. בספטמבר 1948 הוקם בית ספר ארצי לקשר במחנה בריטי נטוש ליד צריפין – גבעת האלחוט, מחנה גדעונים של ימינו, וכל הקורסים בתחומי הקשר רוכזו במחנה אחד.

בתחילת 1948 נרכשה בחשאי כמות גדולה של ציוד קשר מעודפי צבא ארצות הברית, והוברחה ארצה. הציוד הזה שינה את פני שירות הקשר.

בסוף מאי באותה השנה היו לשירות הקשר מפקדה ארצית, פלוגת קשר בכל חטיבה בפיקוד, קצין קשר חטיבתי ומחלקת קשר בכל גדוד, בפיקוד קצין קשר גדודי. ב-14 באוקטובר 1948, בדיוק חמישה חודשים לאחר ההכרזה על קום המדינה וערב מבצעי ההכרעה של צה"ל במלחמת העצמאות, נהפך שירות הקשר לחיל הקשר.

הפוסט "חללי חיל הקשר ואגף התקשוב וההגנה בסייבר ציוו לנו את החיים" הופיע ראשון ב אנשים ומחשבים - פורטל חדשות היי-טק, מיחשוב, טלקום, טכנולוגיות