מבוא

ב-1998 הייתה לי הזכות להשתתף בעריכת ספר לכבוד שנת היובל של מדינת ישראל. כותר הספר – Israel among the Nations . פרופ' אלן דרשוביץ כינה, באופן הולם ביותר, את המאמר שחיבר – “Israel – The Jew among the Nations”. דרשוביץ כתב כי "אף אומה בת תרבות בהיסטוריה של העולם שעמדה בפני איומים דומים – חיצוניים ופנימיים – לעצם קיומה, עשתה מאמצים גדולים יותר, והגיעה קרוב כל כך, למימוש הנורמות הגבוהות ביותר של עקרון שלטון החוק. למרות זאת, שום אומה בת תרבות בהיסטוריה של העולם – לרבות כאלה הנתונות למשטרים טוטאליטאריים וסמכותניים – לא הוקעה שוב ושוב, באופן לא הוגן וצבוע על ידי הקהילה הבינלאומית כמו ישראל במשך השנים".

ההתייחסות של בית הדין הפלילי הבינלאומי והתובע בבית הדין כלפי ישראל הם דוגמה מובהקת לכך. בשבוע החולף נמסר בתקשורת כי התובע הנוכחי, כרים חאן (Karim A. Khan) עתיד להגיש בזמן הקרוב צווי מעצר בינלאומיים נגד ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נגד שר הביטחון יואב גלנט ונגד הרמטכ"ל הרצי הלוי, וייתכן בהמשך גם נגד ישראלים נוספים, בגין הפעילות בעזה, כביכול ישראל מרעיבה את תושבי עזה.

בית הדין מפנה אצבע מאשימה כלפי ישראל, על אף שישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון המאוימת בג'נוסייד על ידי איראן ועל ידי ארגוני הטרור חמאס השולט ברצועת עזה וחיזבאללה השולט בלבנון. בשטחי יהודה ושומרון הרשות הפלסטינית משלמת למחבלים שרצחו יהודים בין בתוך הקו הירוק ובין מחוצה לו, כשהתשלום הגבוה ביותר ניתן לרוצחים מקרב ערביי ישראל.

בפועל, אין לרש"פ לגיטימציה דמוקרטית לאחר שבבחירות היחידות שהתקיימו לפרלמנט הפלשתיני בשנת 2006 זכה חמאס. שוטרים של הרש"פ משתתפים אף הם ברצח יהודים. אמנת אש"ף ואמנת חמאס קוראות להשמדתה של המדינה היהודית היחידה בעולם. על פי אמנת אש"ף הג'יהאד הוא חובה אישית המוטלת על כל פלסטיני ועל פי אמנת חמאס הוא חובה אישית המוטלת על כל מוסלמי. כך או כך, אין לישראל זכות קיום כמדינת העם היהודי.

הטרור נגד ישראל הגיע לשיא ב-7 באוקטובר 2023, כאשר פעילי חמאס ותושבים מעזה פלשו לתוך תחומי הקו הירוק, רצחו באכזריות כ-1300 תושבי ישראל, ביניהם נשים, ילדים ותינוקות ופצעו למעלה מ-4000 אנשים, חלקם במצב קשה ואנוש. הטרוריסטים התעללו בגופות, ערפו ראשים וראשי תינוקות, שרפו אנשים ותינוקות חיים, כרתו אברים, אנסו נשים ועשו מעשי זוועה רבים שלא נראו מאז שואת יהודי אירופה. בנוסף, חטפו למעלה מ-220 אנשים, בהם קשישים, נשים וטף שחלקם מוחזקים בידיהם עד היום, ללא מידע על גורלם ומבלי שתינתן לארגון הצלב האדום גישה עליהם. מאז החלה ההתקפה נורו אלפי טילים ופגזים לערי ישראל הן על ידי חמאס והג'יהאד האסלאמי מרצועת עזה והן על ידי ארגון הטרור חיזבאללה מלבנון. גם שוטרי ועובדי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון ואנשי חמאס הפועלים שם גם כן ביצעו פעולות טרור רבות. עד עתה כ-100,000 ישראלים פונו מבתיהם בעוטף עזה ובצפון הארץ והם פליטים בארצנו.

מאז אותו יום הצהירו מנהיגי חמאס כי אם תינתן להם הזדמנות נוספת הם יחזרו על מעשים אלה. לא זו בלבד שישראל מצידה איננה מאיימת על שכנותיה ואיננה יוזמת מלחמות נגדן, אלא שגם בעת שהיא נלחמת היא עושה כל מאמץ כדי לחסוך בחיי אזרחי אויב, פותחת להם מסדרונות הומאניטריים, מסייעת בהנגשת ציוד הומניטארי ותרופות וכל כיו"ב. מנגד, החטופים הישראלים המוחזקים בידי חמאס אינם מקבלים שום סיוע הומאניטרי וגם לא תרופות שהם זקוקים להן.

קולונל ריצ'רד קמפ, מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן ציין שישראל מתנהלת למופת על פי דיני המלחמה המקובלים במשפט הבינלאומי. היחס בין ההרוגים מבין אזרחי עזה למחבלים במלחמת "חרבות ברזל" נמוך פי כמה מכפי המצב במלחמות אחרות, בהן מלחמות בהם השתתפו הצבאות של מדינות המערב בעיראק, באפגניסטן וכמובן גם במלחמת העולם השנייה.

גם עיון במדריך המפורט מאוד לדיני המלחמה של משרד ההגנה האמריקאי (עודכן לאחרונה ביולי 2023) מלמד עד כמה ישראל עושה הרבה מעבר לנדרש על פי דיני המלחמה, בעוד חמאס אינו מקיים כלל את החובות המוטלות עליו ובמקום זאת משתמש באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי ובמבנים של בתי חולים, בתי ספר ומסגדים, שיש להם במשפט הבינלאומי הגנה מיוחדת כל עוד הם משמשים את ייעודם האזרחי בלבד, לצורכי המלחמה. בדיני המלחמה גם מותר להטיל מצור על האויב עד לכניעתו.

למרות זאת, במדינות המערב – בהן ארה"ב, קנדה, מדינות אירופה המערבית ואוסטרליה – יש הפגנות נגד ישראל בפרט ונגד יהודים בכלל. אין הפגנות דומות המגנות את פשעי איראן, חמאס וחיזבאללה. אין הפגנות דומות המגנות את סין ואת רוסיה על הפשעים שהן מבצעות בהפרת זכויות אדם. גם לא ראינו (בצדק!) הפגנות כאלה נגד פעולות מדינות המערב באפגניסטן לאחר הפלת מגדלי התאומים בארה"ב, ובוודאי שלא נגד פעולות המערב במלחמת העולם השנייה, שגבו באופן יחסי הרבה יותר חיי אזרחים לעומת לוחמים מכפי המצב ברצועת עזה. באף אחת מהמלחמות האחרות לא נדרשו מדינות לספק סיוע הומניטארי לאויביהן קודם לכניעתם המוחלטת של אלה.

מהירות הבזק שבה מוכן התובע חאן לפעול נגד מנהיגי ישראל ומפקדי צבאה, ללא בחינה מדוקדקת של הראיות (כפי שנעשה במקרים אחרים בהם הוציא התובע צווי מעצר כאלה, לא פעם במשך שנים ואף עשרות שנים) מעידה על עומק ההטיה נגד ישראל.

בהקשר זה, נזכיר את התביעה שהוגשה נגד ישראל בידי דרום אפריקה, מדינה שההקפדה על זכויות אדם ממנה והלאה, בפני בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג , כביכול ישראל מבצעת ג'נוסייד בתושבי עזה. 15 מתוך 17 השופטים התעלמו מהעדויות הברורות המעידות שאין הדבר כך, שהרי שום מדינה המבקשת לבצע ג'נוסייד איננה מייצרת מסדרון מילוט לאזרחים, וקבעו שלכאורה ישראל מבצעת ג'נוסייד ועל כן יש לבית הדין סמכות שיפוט לדון בתביעה מכוח אמנת הג'נוסייד (שהרי אלמלא קביעה זו, לא הייתה לבית הדין סמכות כלל לדון בתביעה וגם לא לתת סעדי ביניים, כפי שקבעה, בדין ובצדק ובאומץ לב נדיר, השופטת מאוגנדה ג'וליה סבוטינדה בדעת המיעוט היחידה).

מאמר זה מציג את התנאים המוקדמים לסמכות השיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי, כפי שאלה נקבעו באמנת רומא, אשר מכוחה הוקם בית הדין, בוחן את סמכות בית הדין לגבי ישראל ולגבי הנעשה בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה בכלל, ובהתייחסות מיוחדת למבצעים של ישראל ברצועת עזה מאז ההתנתקות וכעת במלחמת "חרבות ברזל", ומסכם במסקנות ובפעולות שעל ישראל לאמץ.

סמכות השיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי

באמנת רומא, מכוחה הוקם בית הדין הפלילי הבינלאומי, נקבעו בסעיף 12 לאמנה התנאים המוקדמים לסמכות השיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי. לבית הדין סמכות לדון במעשים שבוצעו על טריטוריה של מדינה חברה ובמעשים שבוצעו על ידי אזרחי מדינה חברה. די בכך שמתקיים אחד התנאים האלה.

על פי אותו הסעיף, מדינה שאיננה חברה יכולה לפנות לבית הדין ולהצהיר כי היא מקבלת על עצמה את סמכות בית הדין על פשעים שבוצעו על ידי אזרחיה או בתחום הטריטוריה שלה ומאותו רגע עליה לשתף פעולה ללא דיחוי עם חקירות בית הדין.

סמכות בית הדין על אזרחי ישראל

בית הדין הפלילי הבינלאומי, אשר הוקם על פי אמנת רומא (בה נקבעה חוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי, בתוקף מיום 1 ביולי 2002) כדי לשפוט אנשים המבצעים פשעי השמדת עם, פשעים נגד האנושות, ופשעי תוקפנות (אשר טרם הוגדרו), עלול ליצור סיכון נוסף לאזרחי ישראל, מנהיגיה וחייליה. על פי לשונה (סעיף 5(1)), האמנה עוסקת בפשעים החמורים ביותר, אשר יש בהם עניין לאנושות בכללותה. למרות זאת, הוכנסה לרשימת הפשעים החמורים הוראה שעד לכניסתה של האמנה לתוקף לא נמנתה כלל בין הפשעים החמורים ביותר.

הדברים אמורים בסעיף 8(2)(ב)(viii): "העברה, במישרין או בעקיפין, על ידי מדינה שתפסה שטחים, של חלק מאוכלוסייתה לשטח אותו תפסה". סעיף זה נוסח ביוזמתה של מצרים, כדי שההתנחלויות היהודיות ביהודה, שומרון ורצועת עזה ייחשבו פשעי מלחמה, וכל מי שחי בהן, או לוחם להגנתן, ייחשב פושע מלחמה. גם אם היישובים לא הוקמו על ידי מדינת ישראל, גם אם היוזמה באה מצד המתיישבים, גם אם לא הייתה בהקמתן שום הפרה של אמנת ז'נבה הרביעית (אף ללא קשר לשאלה הכללית יותר של תחולתה על אדמות יש"ע), או של איזשהו כלל מוסכם של משפט בינלאומי – בכל זאת קיים חשש שניתן יהיה, על פי סעיף זה, לתפוס את אזרחי ישראל ולשפוט אותם בבית הדין הפלילי הבינלאומי.

אילו הייתה ישראל מאשררת את אמנת בית הדין הפלילי הבינלאומי, לא היו יהודים יכולים לחיות עוד בירושלים העתיקה, או בחברון עיר האבות, בה ישבו יהודים מימי קדם ועד לפרעות תרפ"ט, בהן חיסלו הערבים את היישוב היהודי בחברון, או בכל מקום אחר ביהודה, שומרון, רצועת עזה ורמת הגולן. אמנם קשה לשער שאלה הם הפשעים החמורים ביותר לאנושות בהם התכוונה האמנה לעסוק, אך בכל זאת הם הוכנסו לתוך האמנה, וההיסטוריה החקיקתית של האמנה מלמדת אותנו שהם הוכנסו במכוון נגד עם ישראל היושב בציון.

יתר על כן, בעוד שלאמנת ארגון הסחר העולמי (לפנים, גאט"ט, ההסכם הכללי על תעריפי מכס וסחר) הותרה ההצטרפות רק למדינות שיש להן כלכלת שוק כלשהי, הרי לאמנת בית הדין הפלילי הבינלאומי הותרה ההצטרפות גם למדינות שאינן מכבדות זכויות אדם כלל ועיקר. קשה להאמין שרדיפת צדק ואמונה עמוקה בזכויות אדם היא שהביאה אותן לחתום על האמנה. בבית משפט ששופטיו ותובעיו נבחרים בידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות, המוטה פוליטית נגד ישראל, אין לישראל מה לחפש.

ישראל, בדומה לארצות הברית, חתמה תחילה על האמנה ונציגיה, בהם עו"ד אלן בייקר, בעבר היועץ המשפטי של משרד החוץ, אף השתתפו בניסוחה. ואולם, לאחר שהתברר לארצות הברית ולישראל טיבו האמיתי של בית הדין, כאשר הוא יוכל לשמש כלי נוסף בידי ארגון בינלאומי לפגוע במנהיגי וחיילי המערב הדמוקרטי, הודיעה ישראל, בעקבות ארצות הברית, כי לא תאשרר את האמנה. על כן ישראל (בדומה לארצות הברית) איננה מדינה חברה.

כמעט ולא מדברים על שורש כל הרע בכל אירוע בית הדין הבי"ל הפלילי – הסכם אוסלו. בלעדיו, לא היתה קמה הרש"פ. ובלעדי הרש"פ, לא היתה מתקבלת "מדינת פלסטין" לבית הדין. ובלי זה, לא היה קובע בית הדין שיש לו סמכות בשטחי איו"ש ועזה. ההסכם הזה הוא המהלך השגוי והמסוכן ביותר בתולדות ישראל.

— Raphael (Rafi) Bitton (@rephaelb) April 30, 2024

סמכות בית הדין לגבי שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה

כאמור, כל עוד אין מדינה פלסטינית, אין לבית הדין סמכות על הנעשה בטריטוריות אלה על ידי מי שאינם אזרחים של מדינה חברה. לכן, ניתן היה לחשוב כי כל עוד ישראל איננה מאשררת את האמנה, היא תהיה מסוגלת להגן על מנהיגיה, מפקדיה ואזרחיה מפני בית הדין הזה, שכן כאמור סמכות השיפוט שלו מוגבלת למעשים המתרחשים על אדמתה של מדינה חברה ולאזרחים של מדינה חברה. הרשות הפלסטינית ניסתה אפוא להצטרף לאמנת רומא כמדינה חברה.

ביום 23 בספטמבר 2011 פנה אבו מאזן, מנהיג הרש"פ, למזכיר האו"ם, בבקשה שפלסטינה תוכר כמדינה חברה על ידי ארגון האו"ם ששטחה כולל את "כל השטחים הפלסטינים שנכבשו על ידי ישראל ב-1967".

עצם הפנייה של אבו מאזן למזכיר האו"ם הייתה הפרה של המשפט הבינלאומי, שכן הפנייה הפרה את הסכם הביניים שנחתם עם ישראל ב-1995. בסעיף XXXI (7) של אותו הסכם נקבע כי אסור לצדדים ליזום פעולות שתשנינה את מעמד יש"ע קודם להסדרי הקבע.

עוד קודם לכן, במהלך מבצע עופרת יצוקה (סוף 2008 – ראשית 2009( הגישה הרשות הפלסטינית הצהרה לרשם בית הדין הפלילי הבינלאומי, אשר על פיה היא מכירה בסמכות השיפוט של בית הדין למטרת זיהוי, הגשת תביעה ושיפוט של המבצעים והשותפים לביצוע מעשים שבוצעו בטריטוריה של פלשתינה מאז 1 ביולי 2002 (מועד הכניסה לתוקף של אמנת רומא).

ואולם, לאחר הגשת ההצהרה לרשם, הודיע משרד התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי, ביום 3 באפריל 2012, שלא יבחן טענות לגבי פשעים שבוצעו בשטחי המדינה הפלסטינית העתידית, בין היתר משום שלפלסטין מעמד משקיף בלבד, אך לא מעמד של מדינה.

בהודעה צוין עוד כי ידוע למשרד התובע כי הרשות הפלסטינית פנתה למועצת הביטחון שתמליץ על הכרתה כמדינה חברה בארגון האו"ם, ששטחה כולל את "כל השטחים הפלסטיניים שנכבשו על ידי ישראל ב-1967". בית הדין יוכל להפעיל את סמכות השיפוט שלו בעתיד, לאחר שעניין היותה של פלסטין מדינה יוכרע על ידי מוסדות האו"ם המוסמכים, או אם תהיה פנייה על ידי מועצת הביטחון, בתוקף סמכותה על פי הפרק השביעי למגילת האו"ם, שתסמיך אותו לדון בפשעים בינלאומיים מכוח סעיף 13 לאמנת רומא. שאלה בפני עצמה היא האם נושא זה צריך להיות מוכרע על ידי מוסדות האו"ם, או על פי הכללים הרגילים של המשפט הבינלאומי לגבי הכרה במדינות. בכל מקרה, תנאים אלה לא התמלאו עד היום.

חשוב לצפות בדברי @CarolineGlick על בית הדין הפלילי הבינ״ל בהאג- https://t.co/kwREd2Lqw4

— Talia Einhorn – טליה איינהורן (@talia_einhorn) April 29, 2024

מבחינת המשפט הבינלאומי, קיימת אבחנה בין היותה של ישות מדינה לבין חברות בארגון האו"ם. כך, למשל, שוויץ שהיא מדינה ריבונית לא הייתה חברה בארגון האו"ם במשך שנים רבות. מאידך, יש ישויות שהיו חברות בארגון טרם השיגו עצמאות מלאה, דוגמת הודו שהייתה מהחברות המקימות של ארגון האו"ם ב-1945, שנתיים קודם שזכתה לעצמאות מלאה מהשלטון הבריטי. יצוין כי האו"ם איננו בעצמו מדינה, והכרה יכולה להינתן רק על ידי מדינות וממשלות אחרות. התנאים לקיומה של מדינה נקבעים באופן אובייקטיבי במשפט הבינלאומי, בעוד שחברות בארגון האו"ם מוסדרת במגילת האו"ם.

במשפט הבינלאומי, התנאים האובייקטיביים לקיומה של מדינה הם אלה שנקבעו באמנת מונטווידאו בדבר הזכויות והחובות של מדינות, 1933: (1) אוכלוסייה קבועה; (2) טריטוריה קבועה; (3) ממשלה אפקטיבית; (4) הכשירות לקיים יחסים בינלאומיים עם מדינות אחרות.

לגבי הרשות הפלסטינית, התנאים טרם התמלאו. אין לה אוכלוסייה קבועה, מאחר שמעמדם של רבים מהתושבים הוא של פליטים נצחיים, שאינם רואים עצמם תושבי קבע של שטחים אלה, אלא תובעים לעצמם זכות שיבה לשטח ישראל שבתחומי הקו הירוק. אין לה טריטוריה קבועה, שכן שטחה של המדינה הערבית צריך להיקבע בהסכם עם ישראל. ובאשר לממשלה אפקטיבית – לשטחים האמורים יש שתי ממשלות – של אש"ף ביהודה ושומרון ושל ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה שאינו מכיר בממשל של הרשות הפלסטינית, לא בכוח ולא בפועל, לאחר שביטל את שלטון הרש"פ ב-2007, תוך זריקה מהגגות של אנשי הרשות שביקשו לשלוט ברצועה. בפועל, אין לרש"פ לגיטימיות גם בקרב האוכלוסייה ביו"ש. בבחירות היחידות שהתקיימו שם ב-2006 זכה החמאס ב-58% מהמושבים במועצה הלאומית הפלסטינית, מציאות שהביאה לכך שאבו מאזן השעה מיד בצו נשיאותי את המועצה המחוקקת והיא פוזרה סופית ב-2018. כיום, על פי סקרים, לארגון הטרור חמאס תמיכה גדולה הרבה יותר ביהודה ושומרון. ברצועת עזה הוא גם הודיע שלא יאפשר דריסת רגל לאנשי הרשות.

החברות באו"ם מוסדרת בסעיפים 6-3 למגילת האו"ם. על פי סעיף 4(1), החברות באו"ם פתוחה לכל המדינות אוהבות השלום (peace-loving states) שמקבלות על עצמן את ההתחייבויות הכלולות במגילת האו"ם ואשר, לדעת הארגון, הן מסוגלות ומעוניינות למלא התחייבויות אלה". עד כה סירבה הרש"פ להכיר בזכות קיומה של ישראל כמדינתו של העם היהודי והיא מצהירה בגלוי באמנת אש"ף על זכות הפלסטינים למדינה בכל שטחי ארץ ישראל וכי מאבק מזוין הוא הדרך היחידה לשחרר את פלסטין, לא כעניין טקטי אלא כאסטרטגיה כוללת.

תנאי מוקדם לקבלה לארגון האו"ם הוא המלצה של מועצת הביטחון התומכת בחברות. על פי סעיף 27(3) למגילת האו"ם החלטות מועצת הביטחון טעונות תמיכה חיובית של 9 מדינות חברות, לרבות ההסכמה של כל החברות הקבועות במועצת הביטחון (שכן לחברות הקבועות במועצת הביטחון יש זכות וטו על החלטות המועצה). לאחר קבלת המלצת מועצת הביטחון, עובר עניין החברות לעצרת הכללית. מאחר שמדובר ב"שאלה חשובה" (important question)  על פי סעיף 18(2) למגילת האו"ם, ההכרעה בדבר קבלת מדינה חברה חדשה צריכה להתקבל ברוב של 2/3 מהמדינות החברות הנוכחות ומשתתפות בהצבעה. לכל אחת מ-193 המדינות החברות קול אחד, ולשום מדינה אין זכות וטו.

על ישראל להודיע לביה"ד הפלילי הבינ"ל שאין לו סמכות לדון בתביעה ולהגיש לו –מבלי להכיר בסמכותו– את טענותיה לעניין הסמכות בלבד.
אין בהגשת טענות אלה משום הכרה עקיפה בסמכות בית הדין לדון בתביעה לגופה.
גם אם טענות ישראל תידחינה, לא יהיה בכך כדי להקנות לו סמכות. https://t.co/juA5rjxUGA

— Talia Einhorn – טליה איינהורן (@talia_einhorn) December 22, 2019

באו"ם יש גם סוגי סטטוס של משקיפים לישויות שאינן חברות בארגון. המשותף למשקיפים אלה הוא שהם יכולים להשתתף בדיונים אך לא בהצבעות. אלה כוללים מדינות משקיפות לא חברות (non-member observer States), דוגמת הוותיקן/הכס הקדוש או שוויץ (מ-2002-1946); ישויות שאינן מדינות ואשר להן מעמד של משקיף קבוע בארגון, דוגמת המעמד שהיה לרש"פ מאז 1974 ועד לנובמבר 2012; ארגונים אזוריים שהורשו על ידי המדינות החברות בהם לקבל מעמד משקיף, דוגמת האיחוד האירופי; ארגונים אזוריים בין-ממשלתיים, דוגמת הליגה הערבית, ארגון הים השחור לשיתוף פעולה כלכלי, מועצת אירופה, וכיו"ב; וישויות נוספות שיש להן משרדים קבועים בארגון האו"ם (דוגמת ארגון הצלב האדום הבינלאומי).

ב-11 בנובמבר 2011 אישרה מועצת הביטחון דו"ח של ועדה מיוחדת של המועצה, על פיו לא ניתן היה לגבש תמימות דעים לגבי בקשתה של הרש"פ להתקבל כחברה באו"ם. ארצות הברית הודיעה שתטיל וטו אם תתקבל החלטה התומכת בבקשה. שתי חברות קבועות נוספות, צרפת ואנגליה, הודיעו שתימנענה בהצבעה, אם זו תתקיים. לצד המדינות שתמכו בבקשה, הייתה קבוצת מדינות שסברו שהרש"פ איננה עומדת בתנאים הדרושים על פי מגילת האו"ם, קרי איננה "אוהבת שלום", לא תקבל על עצמה את ההתחייבויות הקבועות במגילת האו"ם, ואיננה מסוגלת או מעוניינת למלא התחייבויות אלה.

קיום ההצבעה במועצת הביטחון מותנה בכך שאחת מ-15 המדינות החברות תבקש לקיים אותה. אולם, לאחר אישור הדו"ח על ידי המועצה, החליטה הרש"פ שלא לקדם עוד את ההצבעה במועצת הביטחון, אלא לפנות במישרין לעצרת הכללית, שאף כי איננה יכולה להעניק חברות בארגון, יכולה לשדרג את מעמדה של הרש"פ כמשקיפה.

ביום כ"ט בנובמבר 2012, בדיוק 65 שנים אחרי החלטת החלוקה של העצרת הכללית מיום כ"ט בנובמבר 1947, קיבלה העצרת הכללית החלטה ברוב גדול (138 מדינות בעד, 9 נגד, ו-41 נמנעות) לשדרג את מעמדה של פלסטין לזה של מדינה משקיפה לא חברה. יצוין כי גם בין המדינות שתמכו בשדרוג, היו כאלה, דוגמת ניו-זילנד, שציינו ששאלת היותה של פלסטין מדינה היא שאלה נפרדת, ושפלסטין תוכל להיות מדינה בפועל רק באמצעות הסכם עם ישראל.

ב-18 באפריל 2024 דנה מועצת הביטחון בבקשה מחודשת של הרשות הפלסטינית להכרה בה כמדינה, והפעם הדבר נמנע בוטו אמריקאי.

ב-5 בפברואר 2021, פאנל של שלושה שופטים, החליט ברוב קולות, כנגד דעת המיעוט המבוססת היטב, המשתרעת על פני 165 עמודים, של יושב ראש הפאנל השופט פטר קובץ', שלבית הדין סמכות שיפוט לגבי פשעי מלחמה הנטענים כלפי מדינת ישראל באזורי יהודה ושומרון, רצועת עזה, מזרח ירושלים והעיר העתיקה בירושלים, מאז 13 ביוני 2014 (יום לאחר חטיפת שלושת הנערים אייל יפרח, נפתלי פרנקל וגיל-עד שער בגוש עציון בידי מחבלי חמאס). בעקבות ההחלטה, הודיעה התובעת דאז בבית הדין, פאטו בנסודה (Fatou Bensouda), כי החליטה לפתוח בחקירה נגד ישראל.

כך יצר בית הדין הפלילי הבינלאומי, שהוקם על פי אמנת רומא (חוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי, בתוקף מ-2002), כדי לשפוט אנשים המבצעים פשעי השמדת עם, פשעים נגד האנושות ופשעי תוקפנות, סיכון חמור לאזרחי ישראל, מנהיגיה וחייליה, המקפידים על קיום דיני המלחמה במשפט הבינלאומי מעל ומעבר לנדרש על פי אותם הדינים עצמם.

בנאום שנשא רה"מ נתניהו לזכר נספי השואה ב"יד ושם" הוא אמר כי "עם ישראל, שהיה חסר אונים אל מול הנאצים, איננו עוד כזה, וזכותנו המלאה להגן על עצמנו מפני אויבינו". ביום 9 באפריל 2021 הודיעה ישראל לבית הדין כי אין לו סמכות שיפוט, תוך שהיא דוחה את הטענות כאילו ישראל מבצעת פשעי מלחמה, תוך הדגשה שישראל מקפידה על קיום הדין וכי, ככל הנדרש, יש לה היכולת לחקור את פעולות צבא ההגנה לישראל.

בשבוע החולף נמסר בתקשורת כי התובע הנוכחי, כרים חאן (Karim A. Khan) עתיד להגיש בזמן הקרוב צווי מעצר בינלאומיים נגד ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נגד שר הביטחון יואב גלנט ונגד הרמטכ"ל הרצי הלוי, וייתכן בהמשך גם נגד ישראלים נוספים, בגין הפעילות בעזה, כביכול ישראל מרעיבה את תושבי עזה, וזאת על אף הזרימה המתמדת והיומיומית של סיוע הומניטארי לרצועת עזה, שמגיע ישירות לידי ארגון הטרור חמאס השולט ברצועה ועל אף שחיילי ישראל מגינים בגופם, תוך סיכון חייהם, על האמריקאים הבונים נמל בעזה להקלה גדולה עוד יותר של הובלת הסיוע ההומניטארי לשם.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הגיב באמירה כי "תחת הנהגתי, ישראל לעולם לא תקבל כל ניסיון של בית הדין הפלילי בהאג לערער על זכותה הבסיסית להגן על עצמה. האיום נגד חיילי צה"ל ואישי הציבור של ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון והמדינה היהודית היחידה בעולם הוא שערורייתי".

בג"ץ איננו שכפ"ץ

כאמור לעיל, ישראל קיבלה על עצמה, במידה רבה בעקבות פסיקות של בית המשפט העליון, החמרות שאינן מקובלות בדיני המלחמה. הטענה הייתה שבג"ץ בפסיקותיו המחמירות הוא שכפ"ץ המגן על ישראל מפני סמכות השיפוט של בתי הדין הבינלאומיים. משום כך, ישראל לא הרסה בתי מחבלים, לא גירשה מחבלים כפי שנוהגות מדינות מערביות אף באישור בית המשפט האירופי לזכויות האדם בשטרסבורג, תנאי המחבלים בבתי הסוהר בישראל הם מעל ומעבר למקובל ולנדרש, בני משפחות מחבלים זוכים לטיפול רפואי בישראל אף בעיצומה של המלחמה, ועוד.

זאת ועוד – בשיטות הלחימה ובהוראות הפתיחה באש המחמירות במיוחד סיכנה ישראל את חיי אזרחיה וחייליה שלא לצורך ובניגוד גמור לאמור במדריך לדיני המלחמה של משרד ההגנה האמריקאי, שהיה אמור לשמש מודל ראוי לחיילי ישראל. הפרקליטות הצבאית תרמה אף היא בחקירת קצינים וחיילים, שמא חלילה חרגו מההוראות הנוקשות והלא סבירות שהטילו עליהם וסיכנו את חייהם. מכיתות הכוננות נאסף הנשק, כדי למנוע מאזרחים את ההגנה על היישובים בהם הם חיים.

אזרחים שנקלעו לעין הסכנה מצאו עצמם במעצר לאחר שהשתמשו בנשק שנשאו כדין להגנה עצמית. בפיקוד המרכז של צה"ל אף נערך לאחרונה תרגיל המדמה חטיפת נער ערבי, כביכול זאת הסכנה שצה"ל צריך להיערך לקראתה. דומה שבישראל התבלבלנו בין אויב לאוהב. אין מדינה חפצת חיים שנוהגת כך בעת מלחמה באויב מר.

הטענה שבג"ץ הוא השכפ"ץ של מדינת ישראל מפני תביעות בערכאות בינלאומיות התנפצה אל סלע המציאות פעמיים – הן אל מול התביעה משוללת היסוד בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג והן אל מול בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. אדרבה! בחקירת חיילינו ואזרחינו לדעת יצרנו את הרושם המוטעה בעולם שכנראה ישראל באמת מבצעת פשעי מלחמה חמורים, שהרי אין מדינה שנוהגת כך אלא אם כן בוצעו פשעים מחרידים, המחייבים חקירות ובדיקות מדוקדקות שכאלה.

דבריו הנכוחים של הרמטכ"ל דאז משה דיין בהספדו על רועי רוטברג שנרצח בידי עזתים ב-29 באפריל 1956 וגופתו נחטפה לרצועת עזה שם הוסיפו להתעלל בה, צריכים להמשיך להדהד באוזנינו כיום יותר מתמיד:

"לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו ומלראות את יעוד דורנו במלוא אכזריותו?. . . מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת הקוראים לנו להניח נשקנו. אלינו ורק אלינו זועקים דמי רועי מגופו השסוע. על שאלף נדרנו כי דמנו לא ייגר לשווא, ואתמול שוב נפתינו, האזנו והאמנו. את חשבוננו עם עצמנו נעשה היום, דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. אל נרתע מלראות את המשטמה המלבה וממלאת חיי מאות אלפים ערבים היושבים סביבנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו. זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים, או כי תישמט החרב מאגרופנו ויכרתו חיינו".

מסקנות ודרכי פעולה מומלצות

1. בשום אופן לא לשתף פעולה עם ההליך הלא חוקי

לבית הדין הפלילי הבינלאומי אין מלכתחילה סמכות שיפוט על אזרחי ישראל ועל הנעשה ביהודה ושומרון ורצועת עזה. משום כך, נכון עשתה ישראל עד כה כאשר סירבה לשתף פעולה עם ההליכים שהתנהלו בבית הדין הזה, שכן שיתוף פעולה עלול להתפרש כהכרה בסמכות ונכונות לקבל את הפסיקה.

יוער כי, להבדיל מהמצב בבית הדין הפלילי הבינלאומי, לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג הייתה לכאורה סמכות שיפוט מכוח אמנת הג'נוסייד המקנה לו סמכות שיפוט חובה על המדינות החברות באמנה (אלא אם כן הסתייגו מסמכות השיפוט), אילו היה מדובר בג'נוסייד שישראל מבצעת ברצועת עזה. משום כך, היה על ישראל להתייצב בפני בית הדין ולטעון שמאחר שלא מדובר בביצוע ג'נוסייד בידי ישראל אין לבית הדין סמכות כלל לדון בתביעת דרום אפריקה ללא הסכמתה של ישראל. מרגע שבית הדין דחה את טענותיה של ישראל וקבע שיש לו סמכות, גם שם אין עוד מקום לשתף פעולה עם ההליך.

2. מיטוט הרש"פ הפועלת לקעקע את הלגיטימציה של מדינת ישראל בעולם

הרש"פ, שהתחייבה בהסכם הביניים לחדול מפעילות טרור וגם לשנות את הסטטוס שלה למעמד של מדינה, מפירה את התחייבויותיה, משלמת לרוצחים ומשפחותיהם ("pay to slay"). לרש"פ גם אין לגיטימיות בקרב האוכלוסייה ביו"ש, בבחירות היחידות שהתקיימו שם למועצה המחוקקת הפלסטינית ב-2006 זכה החמאס בכשישים אחוזים מהמנדטים. כיום לחמאס תמיכה גדולה בהרבה.

הגיעה העת להפסיק את העברת הכספים לישות הזאת, בראש ובראשונה לבטל את הערבות שישראל נותנת לבנקים ישראלים המעבירים את הכספים אליה שהמדינה תשפה אותם אם ייתבעו על העברת הכסף לישות הטרור. במקביל, יש לשים קץ לסוכנות הפליטים אונר"א, המנציחה את בעיית הפליטים הפלסטינים ומעצימה את הסכסוך, ואשר עובדיה משתתפים בביצוע פשעי המלחמה נגד ישראל ומוסדותיה משמשים כחממה לגידול שהידים, כמקומות מסתור למחבלים וכמחסנים לחומרי נפץ.

3. התנגדות נחרצת לפתרון שתי המדינות

אם תקום מדינה ערבית ריבונית ממערב לירדן, זו תהיה זכאית לאשרר את האמנה, ובכך להעמיד בסכנת אישום כל מנהיג, חייל או אזרח ישראלי בגין "פשעים" שאלה יבצעו על אדמתה. ועידות האו"ם נגד גזענות שנערכו בדרבן, דרום אפריקה (בקיץ 2001 ובקיץ 2011), והגינויים הרבים של ישראל על ידי העצרת הכללית של האו"ם, מועצת הביטחון, אונסק"ו, מועצת זכויות האדם של האו"ם (שהחליפה ב-2006 את וועדת האו"ם בדבר זכויות האדם), דו"ח גולדסטון (The United Nations Fact Finding Mission on the Gaza Conflict) – היו צריכים כבר בעבר להקנות לנו את התובנה לגבי מה שצפוי לנו מבית הדין הפלילי הבינלאומי של האו"ם.

כעת כבר ברור שהקמת מדינה עצמאית בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה לאחר המלחמה תסכן את קיומה של ישראל. לבית הדין הפלילי הבינלאומי תהיה סמכות שיפוט על אזרחי ישראל שיפעלו שם וישראל תהיה כבולה באופן שלא תהיה לה שום דרך להגן על אזרחיה מפני הג'יהאדיסטים המבקשים את נפשה.

4. הצעת החוק בקונגרס האמריקאי לחדש בחקיקה את הצו הנשיאותי של הנשיא דונלד טראמפ

הנשיא טראמפ קבע בצו נשיאותי כי יפעיל סנקציות אישיות נגד כל מי שיפעל בבית הדין נגד ארה"ב או בעלות בריתה, בהן ישראל וטאיוואן. ואכן צו זה הרתיע בשעתו את התובעת בבית הדין מלהוציא צווי מעצר כפי שאלה מתבקשים כעת.

הנשיא ביידן ביטל את הצו. רצוי שהנשיא ביידן יחדש את הצו כעת, אך גם לקונגרס יש הכוח להעביר חוק כזה, וצעדים בכיוון זה כבר החל ו שם בימים אלה. על ישראל לפנות לידידי ישראל בארה"ב שיתמכו בהצעת החוק המועלית כעת בקונגרס האמריקאי לחדש בחקיקה את הצו הנשיאותי של הנשיא דונלד טראמפ.

5. להזכיר לעולם שהיהודים הם תמיד רק הראשונים

אם מדינות המערב חושבות שהפגיעה של בית הדין הפלילי תיעצר בגבולות ישראל, כדאי שיחשבו שוב. מוסדות האו"ם ובית הדין הפלילי הבינ"ל שהוא מוסד דומה לארגון האו"ם נהיו כלי בידי מדינות טוטאליטריות וגופים שאינם מכבדים זכויות אדם כלל ועיקר לניגוח המערב, עקרונות היסוד הליברליים והחרויות שתרמו כל כך הרבה לקידומה של האנושות. על מדינות המערב להכיר בכך כי, מאז הקמתו, לא עשה האו"ם דבר למניעת הפרות חמורות ביותר של זכויות אדם.

הוא ומוסדותיו מקדמים את האנטישמיות, אך לא רק אותה. בקמפוסים של אוניברסיטאות היוקרה של ליגת הקיסוס בארצות הברית מסירים בימים אלה את דגל ארצות הברית ומניפים במקומו את דגלי הרשות הפלסטינית והחמאס. בהמבורג בגרמניה דורשים המוסלמים את הקמתה של חליפות מוסלמית. אלה הפותחים במסע האנטישמי לא ייעצרו בפגיעה ביהודים. אחריהם יגיע תורם של כלל הערכים הליברלים והחרויות שפותחו במדינות המערב.

The post ישראל ובית הדין הפלילי הבינלאומי – קריאת השכמה appeared first on מידה .