לאורך 40 השנים האחרונות שימשו בתפקיד ר' אמ"ן 11 אלופי צה"ל, אבל רק אחד מהם, אהרון זאבי-פרקש, צמח באגף המודיעין. כל היתר, מאהוד ברק בשנות השמונים, ועד אהרון חליוה כיום, הגיעו לתפקידם  מן הדרג הלוחם, עונדים דרגות אלוף, ומאחוריהם עשרות שנות פיקוד על מסגרות לחימה גדולות כקטנות. ההבדל בין ר' אמ"ן שגדל במערכי האיסוף וההערכה של החיל, למקבילו שהתפתח בכוחות הלוחמים של צה"ל, והחל חובש את הכומתה הירוקה לראשונה עם כניסתו לתפקיד הוא עצום!

מסלול ההכשרה של קצין קרבי מייעד אותו להניע את לוחמיו בשדה הקרב, ולגרום להם בעת הצורך להיות מוכנים לחרף את נפשם על מנת להשיג את המטרות שהוצבו להם. כל מה שמפקד קרבי עושה בשגרה, מאימונים ועד טיפול בפרט, נועד לשרת את השגת התכלית הזו. מתפקיד מפקד מחלקה ואילך, הוא נדרש להקרין מנהיגות, מקצועיות וסמכות, וליצר 'ביחד' על מנת שכאשר הוא צועק 'קדימה הסתער' הוא לא ימצא עצמו לבד.

עם ההתקדמות בסולם הדרגות לתפקידי מח"ט, מפקד אוגדה ודומיהם, נדרש מפקד בכיר ליישם טכניקות נוספות. בכללן כישורי משא ומתן, קסם אישי, וכריזמה שיסייעו לו לרכוש את אמון פקודיו, שהם מפקדי יחידות בתורם, ויגרמו להם למלא את פקודותיו ברוחו. משמעת לבדה אף פעם אינה עובדת בכל מקרה, אבל בעיקרו של דבר מדובר באותו DNA פיקודי, נמרץ, החלטי, מקרין סמכות ובטוח בעצמו, המחלחל מראש הארגון ועד אחרון החיילים, שבלעדיו שום משימה לא תבוצע כהלכתה.

ההיסטוריה הנציחה מעט מאוד מפקדים עטורי תהילה כמו הסנאטור הרומאי פביוס מקסימוס, שנודעו בהססנותם. הוא זכה לכינוי "קונקטאטור", המתמהמה, משום שפקפק בכוחו לנצח את חניבעל בשדה הקרב, אך הצליח באמצעות תככים, לסכסך בינו לבין ערי דרום איטליה שהעניקו לו סיוע לוגיסטי, ואילץ אותו לסגת לקרתגו כלעומת שבא ללא שום קרב גדול במלחמה הפונית השנייה.

כללו של דבר, ה-DNA של ר' אגף מודיעין מוצלח הוא אנטי-תזה לזה של מפקד גייסות מוכשר: אדם שהתרגל לאורך שנים לגבש את תוכניותיו המבצעיות על סמך הערכות המודיעין המהוססות של הקמ"נים שלו, והפך באחת למעריך הלאומי של מדינת ישראל, נושא באחריות ל הערכת המודיעין  הלאומית במישור הצבאי והמדיני, על מתן התרעה מפני מלחמה, פעולות איבה ו טרור , ועל המודיעין האופרטיבי והמבצעי שבמרכזו סוגיית המטרות. שלל נושאים שכל אחד מהם בנפרד, לבטח כולם יחד, מהווים אתגר אינטלקטואלי כביר המחייב אותו כראש הארגון, להנחיל לאנשיו מקטן ועד גדול, רוח של סקרנות, ספקנות, יכולת לקבל באהבה ביקורת על ההערכות ועל ההמלצות שהם מעבירים בינם לבין עצמם ולאלו שמעליהם.

וחשוב לא פחות, להתעקש לחזור ולשאול שאלות שאין להן בהכרח מענה ברור, על מנת להפנים את גודל הפער הקיים בין מה שהוא יודע למה שאינו יודע, ולגרום לכפופים לו, הנדרשים כל הזמן לתת תשובות חותכות, להיות חסונים מנטלית כדי להשיב ללקוחותיהם בשטח שהם אינם יודעים מספיק על מנת לעזור להם, ולצד זה, מן העבר השני, אסור לשכוח שאין מדובר במגדל שן אקדמי, אלא בגוף תכליתי, כזה שנועד לייצר עבור לקוחותיו תשתית מבוססת של נתונים, מידע וידע שיאפשרו להם לקבל החלטות שיבטיחו את ביטחונה של ישראל, ויסייעו לצה"ל לנצח את אויביו.

על מנת שזה יקרה, צריך בסופו של דבר להגיע למסקנות, לדרג את סבירותן ואת 'רמת הסמך' שלהן, ולעמוד מאחוריהן. מה שרק מסבך עוד יותר את העניינים ואת תפקידו של ראש אמ"ן, הנדרש באופן פרדוקסלי מזה ומזה, להיות ספקן והחלטי, נמרץ והססן, מודע לחוסר יכולתו לצפות את הבאות – ועם זאת לעשות זאת ולהנחיל רוח זו לפקודיו.

אלא שכאשר לאורך 40 שנה רצופות ממלאים את התפקיד מפקדים קרביים, המנחילים את רוח ה'אחרי' בארגון, וממנים בכל שדרות הארגון בכלל זה בחטיבת המחקר קצינים הקרובים אליהם באופיים, מזגם ורוחם, התוצאה היא כשלי הערכה חוזרים ונשנים. האחרון שבהם, קשור להערכת הסבירות הנמוכה, לתגובה איראנית ישירה נגד ישראל, על חיסול הגנרל ראזי מוסווי בדמשק לפני חודש. ועם זאת חשוב לעשות צדק עם אהרון חליוה וקודמיו, כמו גם עם אלו שהציבו אותם בתפקידם.

המודיעין אינו חי בתוך עצמו, אלא בתוך צה"ל, ואם אנשיו אינם מסוגלים להכניס את עצמם לנעליהם של מפקדי האוגדות, אלופי הפיקוד ומפקדי הזרועות, הם מתחילים לייצר עבודה שתשרת את עצמם, יותר מאשר את לקוחותיהם. כפי שמוכיח החוק הראשון של פרקינסון. חומרת הבעיה התבררה לאשורה במלחמת שלום הגליל, והתבטאה בכך, שהמידע המודיעיני שנאסף במחשבי 8200, 9700 ואמ"ן מחקר, לא הגיע כלל ליחידות המתמרנות בשטח, מה שהקשה עליהן  להשיג את יעדיהן. מינוי מפקדים קרביים לתפקיד ר' אמ"ן, לצד רה-ארגון האגף ושינוי תפיסת ההפעלה שלו, היו אם כן צעדים מתחייבים לשם פתרון בעיה כרונית שפגעה בביצועי צה"ל.

אלא שהיה לכך מחיר, שהתבטא בהעתקת הדגש הארגוני מאסטרטגיה לטקטיקה, תוך התמקדות בגילוי, זיהוי וטיפול ב'אויב בעין' וחלוקת עבודה שונה בין ייצור מודיעין, לייצור וקטלוג מטרות, לבטח ככל שהדברים נוגעים לחמאס וחיזבאללה. מגמה זו רק הלכה והתעצמה ככל שבצה"ל רווחה ההכרה כי פני המלחמה השתנו ללא היכר, ובמלחמות הצפויות מול ארגוני הטרור, הגנה 'הורגת' שתתבסס על אש מנגד היא-היא ההתקפה הטובה ביותר. מכאן ואילך עבר מרכז הכובד האסטרטגי מן התמרון הקרקעי, לאש השמדה קטלנית, שתחסל במהירות ובדיוק אויב המסתתר בקרב אזרחיו, כל זאת למשוש ליבה של החברה הישראלית שהבהירה חזור ושנה, כי לא תסכים לשלם את מחיר הדמים הכרוך בהשמדת אויב, אם העניין יחייב תמרון שמטרתו כיבוש רצועת עזה או דרום לבנון.

לימים הוקמו באמ"ן יחידות ייעודיות חדשות, מכלולים 'ומפעלי מטרות', שהתבססו על ליבה מודיעינית אחודה, שסנכרנה באמצעות קישוריות גבוהה ובינה מלאכותית את שלל המידע שאספו מערכות האיסוף והניטור הזירתיות בספקטרומים השונים, והפכו אותן תוך דקות, למטרות עבור הכוחות בזירה. הניסיון המבצעי שהצטבר ב'מלחמה שבין המלחמות', ואתגר התלול מסלול שהציבו החמאס והחיזבאללה, סייע לשדרג את המערכות הללו, והפך את צה"ל לאלוף העולם בסגירת מעגלים מהירה לשם השמדת אויב מרחוק מן האוויר, הים והיבשה, בדיוק בלתי נתפס.

מהפכה מעוררת התפעלות זו לא הייתה אפשרית אלמלא אותם עשרת ראשי אמ"ן שהגיעו ממערכי הלחימה, הובילו את תהליכי האפיון וההצטיידות הנדרשים, והכתיבו את קצב השינוי בהתאם לדרישת אחיהם לנשק. שותפים לתהליך היו קציני מודיעין נמרצים, מהירי החלטה, ושוחרי קרבות כמוהם, שהפכו תוך כדי התהליך הנזכר מספקי ידע מודיעיני לשותפים פעילים למחצה בניהול הלחימה מול הטרוריסטים בגזרות השונות, על כל המשתמע מכך.

אלא שהעתקת מרכז הכובד הארגוני, בעשורים האחרונים, מאיסוף מידע ועיבודו לשם 'בירור המציאות' והתראה למלחמה, לאותו מידע הנדרש לצורך הפקת משמעויות מבצעיות וסגירת מעגלי לחימה קצרים, שנועד להשלים את תפיסת ההגנה 'ההורגת' בה בחר צה"ל להתמודד עם טקטיקת הלחימה של האויב, תבע מחיר יקר, שהתבטא בכך שעיקר הקשב הארגוני , כמו גם משאביו החומריים והאנושיים של האגף (שלא לדבר על יוקרה), תועלו – ככל שהדברים נוגעים לחיזבאללה וחמאס – יותר ויותר לשם טיפול בשטף המידע הטקטי, פה ושם המערכתי שזרם, ופחות להערכת משמעותו האסטרטגית.

דובר צה"ל: תא"ל במיל' אלי בן מאיר מונה לראש צוות התחקירים בנושא המודיעין בפיקוד דרום. בן מאיר משרת במילואים בתפקיד בכיר בפיקוד דרום, ובעבר היה ראש חטיבת מחקר pic.twitter.com/dPfK6SUHJI

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) April 9, 2024

על כך נוסף גם צמצום מכוון של המרחק שבין 'האוספים' ל'חוקרים' ול'מעריכים', והעברת משאבים ואחריות מן האחרונים לראשונים. לא מיותר לציין בהקשר זה את תלונתו של ר' חטיבת המחקר בשעתו, תא"ל אלי בן מאיר, שמחה על הקיצוצים בארגונו וטען כי לא ניתן יהיה לעכל שפע המידע הזורם אליו, ולהבין לעומק את משמעותו האסטרטגית, בלי שיעמדו לרשותו המשאבים הנדרשים:

 "…חשתי שגג הבית דולף, נכשלתי בניסיון לתקנו, והחלטתי לעזוב…"

כתב בפוסט שבו התייחס לראשונה לנסיבות התפטרותו שהתרחשה בסוף שנת 2016 בעקבות עימות עם ר' אמ"ן דאז, שכפה עליו את הקיצוצים. כשיש לך פטיש ביד, כל דבר נראה לפעמים כמו מסמר, כתב אברהם מאסלו. זה גם מה שקורה לראש אמ"ן שכל מסלול חייו המקצועי, מסיום קורס הקצינים ואילך, נסב סביב לחימה בטרור, ואשר קרוב ל-90% מפקודיו באגף המודיעין עוסקים במישרין או בעקיפין באיסוף וניתוח אותות בנוגע לפעילים, מצבורי רקטות, ותשתיות ברצועת עזה ובלבנון, שיאפשרו לצה"ל להגיב – כהרגלו, על שיגור טילים ורקטות לעבר העורף הישראלי, בידי אויב הנטמע – כהרגלו – באוכלוסייה אזרחית.

מתוך הערכה שמה שהיה הוא שיהיה., הם כהרגלם יירו טילים ורקטות, אנחנו כהרגלנו נחסל מרחוק, וחוזר חלילה. כאשר תופסים את חמאס וחיזבאללה כארגוני טרור, שדפוס פעולתם כבר מוכר וידוע, ולא כצבאות טרור שיש להם מדינות, מדיניות ואסטרטגיה הפתוחה לשינויים, קשה להעלות על הדעת תרחישים של מלחמה כוללת שתיפתח במהלכים אופרטיביים מפתיעים. יותר מזה, התמכרות לאיסוף אותות שיספקו אינדיקציות לפתיחת עוד סבב מוכר, במקום עיסוק בתכלית האסטרטגית של היריב, מעבירה את הדגש מן היער לעצים, ומקלה להתמודד עם אי הוודאות המאפיינת את הדיון על האויב ועל  תרחישי פעולה דמיוניים שבהם הוא עלול לנקוט.

סימנים להיתכנות פעולה התקפית רחבת היקף של חמאס היו על השולחן, אך הם נהדפו תחת ההיגיון של היעדר תכלית. היה זה הרצי הלוי, שטען במאמר שפרסם בשנת 2020 בירחון 'קטבים' כי:

 "…חמאס וחזבאללה, מתכננים מהלכים התקפיים־קרקעיים לתוך שטחנו. אין אלה מהלכים להחזקת שטח, אלא מהלכים שתכליתם להסב נזק, לשבות שבויים ויותר מכך, לייצר אפקט תודעתי קשה בקרב הציבור הישראלי… טרור מטרתו להפחיד, אך הוא אינו שואף לנצח במובן הקלאסי של המילה…"

נדמה שאין צורך להוסיף מילה. הסיבה לכישלונות הערכה המודיעיניים איננה קשורה לאיכותם של האנשים, המוטיבציה שלהם, או המידע שעומד לרשותם. הסיבה לכישלונות נעוצה כמעט תמיד בתהליכי חשיבה ועיוותי תפיסה במימד האישי, הארגוני והחברתי, המשתלבים זה בזה ויוצרים דבקות בקונספציה . נגענו על קצה המזלג במימד החברתי, ובחברה הישראלית שאילצה את צה"ל לאמץ אסטרטגיה של הגנה הורגת במקום ניצחון עתיר קורבנות. ציינו את התמקדות אמ"ן כארגון באיסוף ועיבוד אותות והפיכתן למטרות עבור אש ההשמדה של ההגנה ההורגת, במקום בתכלית צבאות הטרור. אך את עיקר הדגש במאמר הקדשנו לעובדה שמזה שנים רבות מדי לא עומד איש מודיעין בראש אמ"ן.

חשוב להבהיר כי בארגון היררכי כמו צה"ל, נודעת 'לקודקוד' השפעה עמוקה על הלכי רוח המנשבים בו, ההופכת דרמטית כאשר הארגון ניזון במשך 40 שנים רצופות ממפקדים שצמחו באותו בית גידול, והגיעו לצמרת משום שהצליחו בתפקידיהם הקודמים. מודיעין במיטבו עוסק באינטרפרטציה, של כוונות האויב, יכולותיו, הטקטיקה והאסטרטגיה שלו וכיו"ב.

כל איש מודיעין מנוסה מודע לפער בין המציאות האובייקטיבית לאינטרפרטציה הסובייקטיבית, מה שקרוי 'מרד המציאות'. אינספור ההערכות השגויות שסיפק לאורך השנים ללקוחותיו, מובילים בהכרח את הקמ"ן המוכשר לאמץ מידה ידועה של זהירות, ספקנות והססנות, ביחס ליכולתו לצפות את המתרחש בצד השני של הגבעה. ככזה ה-DNA שלו שונה בתכלית מזה של מפקד קרבי, החייב להיות בשליטה כל הזמן, להקרין סמכות, לחפש ודאות ובהירות, ולדחוף למציאת פתרונות אד-הוק המתחייבים מן הנסיבות, אך עלולים להתברר כשגויים בהמשך.

אם הרמטכ"ל ושר הביטחון רוצים לחולל שינוי עומק באמ"ן, הם צריכים למנות הפעם איש מודיעין לתפקיד, ולא מפקד קרבי. לבטח לא להציב גם הפעם בראש המערכת, בכיר מאגף המבצעים, אדם שהתרגל לשרטט חיצים כחולים ולתת תשובות – במקום לצייר ביצים אדומות, לשאול שאלות.

The post דרוש לראש אמ"ן: איש מודיעין מנוסה ומקצועי appeared first on מידה .