לג'ורג'יה מלוני, ראש ממשלת איטליה ומנהיגת מפלגת "אחי איטליה", יש תוכניות גדולות: אחרי שהצליחה לפני שנה וחצי להקים בארצה קואליציית ימין , יציבה עד כה, שבשורותיה יושבות שלוש מפלגות ימין משלוש סיעות ימין שונות ויריבות בפרלמנט האירופי, מבקשת מלוני כעת לייצר מציאות דומה באיחוד האירופי. מפלגתה של מלוני חברה בסיעת "האירופאים השמרנים והרפורמיסטים" (ECR), בה יושבות מפלגות ימין הרואות בעצמן את היורשות האמיתיות של השמרנות האירופאית.

ליתר דיוק, מלוני היא יושבת הראש של ארגון הגג של כל מפלגות מ-13 ממדינות האיחוד האירופי, החברות בסיעה כלל-אירופאית זו. לצידה של "אחיי איטליה" יושבות בממשלה האיטלקית מפלגת "פורצה איטליה", המפלגה השמרנית שהקים סילביו ברלוסקוני המנוח ומשתייכת לסיעת "מפלגות העם האירופאי" – הסיעה הגדולה ביותר בפרלמנט האירופי, בה חברות המפלגות השמרניות הממסדיות, שעם הזמן פנו למרכז המפה הפוליטית, כמו האיחוד הנוצרי-דמוקרטי בגרמניה ומפלגת "דמוקרטיה חדשה" ביוון.

המפלגה השנייה בקואליציה של מלוני היא "ליגה" בראשותו של מתאו סלביני. "ליגה" חברה בסיעת ימין שלישית, "זהות ודמוקרטיה", שבשורותיה יושבות מפלגות ימין ריבוניות, שמבקשות לעצור את תהליך הפיכתו של האיחוד האירופי ל"ארה"ב של אירופה", ולשמר את סמכויותיהן ואופיין של מדינות הלאום ביבשת הישנה. כדי לפשט את החלוקה, ניתן לומר שסיעת "זהות ודמוקרטיה" היא הימין שמימין לימין, סיעת השמרנים והרפורמיסטים היא הימין החדש ומפלגות העם הם הימין-מרכז.

חילוקי דעות אידיאולוגיים ויריבויות פוליטיות מנעו עד כה במקרים רבים במדינות אירופאיות שונות הקמת ממשלות ימין "על מלא". במיוחד כשרסן השלטון לא נפלה בבחירות בידי מפלגות הימין-מרכז. הולנד היא אחת הדוגמאות הברורות לכך: הסלידה ארוכת השנים מצד הימין-מרכז כלפי חירט וילדרס ו"מפלגת החופש" שלו, מנעה הקמת ממשלה בראשותו של וילדרס, למרות ניצחונו הברור בבחירות הכלליות האחרונות.

רק פעם אחת, עד כה, נעתרה מפלגת השלטון לשעבר – "מפלגות העם לחופש ולדמוקרטיה", לשתף פעולה עם מפלגתו של וילדרס . היה זה ב-2010, כשלראשונה הוקמה ממשלת ימין הולנדית באמצעות תמיכה חיצונית של "מפלגת החופש". זו החזיקה מעמד מעט יותר משנתיים. העומד בראשה, מארק רוטה, נמנע לאחר מכן משיתוף פעולה נוסף עם וילדרס והעדיף הקמת קואליציות עם מפלגות שמאל.

במסגרת המו"מ הקואליציוני הנוכחי, ויתר וילדרס על כהונת ראש הממשלה במטרה לעקוף את ההתנגדויות האישיות מצד שאר מפלגות הימין ולאפשר הקמת ממשלה, שתיישם בהולנד סופסוף מדיניות ימין בהתאם לרצונם של הבוחרים – בעיקר בכל הנוגע לעצירת ההגירה ההמונית והשבת החוק והסדר על כנם. דוגמא נוספת לחוסר היכולת של זרמי הימין לשתף פעולה בהקמת ממשלת משותפת ניתנה לפני כחודש בפורטוגל.

עד כמה שהדבר יישמע תמוה, בפורטוגל נקראת מפלגת הימין-מרכז "המפלגה הסוציאל-דמוקרטית". היא חברה בסיעת "מפלגות העם" הממסדית. המפלגה הזו ניצחה ברוב דחוק בבחירות הכלליות שנערכו במרץ, ומפלגת הימין הריבונית "צ'גה!" (מספיק! בפורטוגזית, א.ב), החברה בסיעת "זהות דומוקרטיה" בפרלמנט האירופי, הגדילה את כוחה בבחירות פי ארבעה והפכה למפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט בליסבון.

מנהיג השמרנים, לואיס מונטנגרו, העדיף עם זאת להימנע מהקמת קואליציה ימנית עם "צ'גה" והעדיף להקים ממשלת מיעוט המסתמכת על הסכמה עם יריביו הסוציאליסטים. בשוודיה הושג פתרון אחר: מפלגות הימין-מרכז הקימו ממשלת מיעוט שנתמכת מבחוץ ע"י המפלגה הגדולה ביותר בגוש הימין במדינה, מפלגת "השבדים הדמוקרטים", היושבת בשורות סיעת השמרנים והרפורמיסטים בפרלמנט האירופי.

הנטייה של מפלגות הימין-מרכז למנוע ממפלגות הימין האחרות – שכוחן עולה ברחבי אירופה, להשתתף באופן ישיר בשלטון בהתאם לרצונם של הבוחרים, ובכך לייצר מצבים המונעים הקמת ממשלות ימין שמיישמות מדיניות ימנית בתחומים השונים, מביא רק להיחלשותן של "מפלגות העם" ולהתחזקותן של מפלגות הימין החדש והימין הריבוני, כפי שהעידו תוצאות הבחירות הכלליות הלאומיות האחרונות באיטליה, בשבדיה, בהולנד ובפורטוגל וכפי שחוזים הסקרים גם לבחירות לפרלמנט האירופי שיתקיימו בעוד כחודש, וגם בבחירות כלליות לאומיות ומחוזיות, שייערכו בקרוב.

לפי הסקרים האחרונים, כוחן של שלוש הסיעות הראשיות בפרלמנט האירופאי הנוכחי – "מפלגות העם", "הסוציאליסטים" והליברלים, צפוי להיחלש, בעוד שכוחן של שתי סיעות הימין "זהות ודמוקרטיה" ו"שמרנים ורפורמיסטים" צפוי להתחזק, מגמה הנמשכת מזה שנים. בבחירות האחרונות לפרלמנט האירופאי, שנערכו ב-2019, עדיין הייתה בריטניה חברה באיחוד ולכן היא השתתפה בבחירות לפרלמנט האירופאי.

עם עזיבת הבריטים נחלש האגף הימני בפרלמנט האירופאי, שכן הבריטים מילאו בו תפקיד חשוב: השמרנים הבריטים הקימו את קבוצת "השמרנים והרפורמיסטים" ונטשו את "מפלגות העם". "מפלגת הברקזיט" ניהלה מו"מ להצטרפות ל"זהות ודמוקרטיה" אך לבסוף התמודדה עצמאית. מכאן, שהתחזקות שתי סיעות הימין צפויה להיות משמעותית יותר מזו שהייתה בבחירות הקודמות. אך האם תוכל התחזקות זו לשנות את מאזן הכוחות בפרלמנט האירופאי?

נשיאת הנציבות של האיחוד האירופאי, השמרנית הגרמנייה אורסולה פון דר ליין, שנבחרה כמועמדת "מפלגות העם" לכהונה שנייה בתפקיד הבכיר ביותר באיחוד האירופאי, יצרה השבוע דרמה פוליטית כשהצהירה שבהתאם לתוצאות הבחירות לפרלמנט האירופאי היא תהיה מוכנה לשקול לראשונה שיתוף פעולה עתידי עם "השמרנים והרפורמיסטים" בראשות מלוני. פון דר ליין אמרה את הדברים בדיון שנערך בעיר ההולנדית מאסטריכט, העיר שבה נוסד האיחוד האירופי, בהשתתפות נציגי רוב הסיעות האחרות בפרלמנט האירופאי.

עם זאת, פון דר ליין שללה כל שיתוף פעולה עם סיעת "זהות ודמוקרטיה", בה חברות כמה ממפלגות הימין הריבוני החזקות ביותר באירופה – "האיחוד הלאומי" של מארין לה פן, "מפלגת החופש" האוסטרית, "אלטרנטיבה לגרמניה", "ליגה" האיטלקית וכן "מפלגת החופש" של וילדרס, שלא עברה את אחוז החסימה בבחירות ב-2019, אך צפויה הפעם, לפי הסקרים, לשוב בגדול לפרלמנט האירופאי.

מאז הבחירות הראשונות לפרלמנט האירופאי ביוני 1979 הייתה נהוגה חלוקת שלטון ומשרות במנגנוני האיחוד בין שתי הסיעות הגדולות בפרלמנט, ״מפלגות העם" השמרנים והסוציאליסטים וכן הליברלים. האיחוד האירופי, שגדל ב-45 השנים שעברו מאז מ-9 מדינות ל-27, שינה לחלוטין את פניו. בבחירות שנערכו לפני 5 שנים חיזק הסחף השלילי הנמשך בכוחן של שתי הסיעות הגדולות את מעמדה של סיעת הליברלים, שהפכה גם לכוח משמעותי יותר בשל חברותה בה של מפלגתו של נשיא צרפת, עמנואל מקרון.

באמצעות גוש מרכזי גדול, קיוו שתי הסיעות הגדולות והליברלים להחליש את כוחן של המפלגות מהקצוות הימניים והשמאליים של המפה הפוליטית האירופאית, המתנגדים ליצירת איחוד אירופאי פדרלי על-לאומי. ללא הצלחה. הגוש הזה אמנם המשיך לפעול לקידום רעיון "ארצות הברית של אירופה", אך ההתנגדות לו גברה במדינות השונות. עזיבת בריטניה הייתה ביטוי ברור לתנועת ההתנגדות הזו, הקיימת ברמות שונות במדינות אחרות החברות עדיין באיחוד האירופאי.

כעת, כדי לעצור את הסחף ימינה, בעיקר לכיוון הימין הריבוני הצפוי לפי הסקרים להיות הסיעה השנייה בגודלה במחנה הימין הכללי, מאותתת פון דר ליין לראשונה על פתיחות למפלגות הימין החדש. בצירוף זמנים מעניין, הכריזה השבוע רה"מ איטליה, ג'ורג'יה מלוני, שהיא תעמוד בראש רשימת מפלגתה לבחירות לפרלמנט האירופאי. בכנס של מפלגתה בעיר פסקארה, הצהירה מלוני:

"אנחנו רוצים שאיטליה, המשתנה היום, תמלא תפקיד מרכזי בשינוי כל מה שלא עובד באירופה. רבים יאמרו שזה בלתי אפשרי, אך אמרתי זאת ואני חוזרת על כך: זה אפשרי. נסו זאת".

סיסמת הכנס, אגב, הייתה: "איטליה משנה את אירופה". שר החוץ בממשלתה של מלוני, אנטוני טאיאני, מנהיג "פורצה איטליה", מסיעתה של פון דר ליין ושבעברו כיהן כנשיא הפרלמנט האירופאי, נתן באירוע את ברכתו להנהגתה של מלוני:

"במשך שנים אמרו לנו, שאין אלטרנטיבה, שאנחנו לא יכולים לשנות את אירופה, אלא שעלינו להשתנות למען אירופה. במשך שנה וחצי בראש האומה, ג'ורג'יה מלוני הראתה שניתן לשנות את אירופה ושאיטליה ממלאת תפקיד מוביל בשינוי הזה".

האם מלוני שינתה את האיחוד האירופי או שמא התאימה את עצמה לאיחוד? הדעות על כך בקרב הימין האיטלקי חלוקות. מלוני, אמנם, הצליחה בתקופת כהונתה להפיג את כל החששות מפני משטר "ניאו פשיסטי" בראשותה, והוכיחה יכולת ניווט מרשימה של ענייני המדינה תוך הימנעות מעימותים עם הביורוקרטיה האירופאית בבריסל. היא העניקה לארצה יציבות פוליטית לאחר תקופה ארוכה של אי-יציבות, והכלכלה באיטליה צומחת באופן מרשים יותר מאשר בשאר מדינות האיחוד האירופאי הגדולות.

אך בסוגיה המרכזית שמלוני הבטיחה לפתור – ההגירה הלא חוקית – אין כל פתרון נראה לעין. ממשלת מלוני החמירה את מדיניות הטיפול במהגרים לא חוקיים, חתמה על הסכמים שונים לקליטת מהגרים לא חוקיים עם מדינות שמחוץ לאיחוד, אך גלי הפלישה האנושית מצפון אפריקה נמשכים.

האם "ברית הנשים השמרניות" בין פון דר ליין ומלוני תצליח לשנות את פני הפרלמנט האירופאי? לנוכח התוצאות שמנבאים כעת הסקרים, ספק רב שכך יקרה. רק אם כל שלוש סיעות הימין יתאחדו ויגיעו להסכמה עם סיעת הליברלים ייווצר רוב של ימין-מרכז בפרלמנט הבא. הסיכויים לקונסטלציה כזו אפסיים. המתח בין "מפלגות העם" ל"זהות ודמוקרטיה" גדול מדי, כפי שהעידה המתקפה של נציג הימין הריבוני, איש "מפלגות העם הדנית" אנדרס ויסטיסן, על פון דר ליין. "את תהיי הראשונה שנחליף אחרי הבחירות", הטיח הדני בנשיאת הנציבות, כשהוא מאשים אותה בהמשך משבר ההגירה ההמונית לאירופה ובחוסר טיפול בתופעת האנטישמיות המשתוללת באירופה, כתוצאה מהגירה זו.

הסוציאליסטים, מצדם, שוללים כל שותפות עם מה שהם מגדירים "הימין הקיצוני", הכולל גם את מלוני וחבריה לסיעה. לכן, "הפצצה" הפוליטית, שהטילה פון דר ליין נראית כרגע כתרגיל טקטי לגניבת קולות משתי סיעות הימין האחרות. הסיכויים לחידוש הקואליציה בין השמרנים, הסוציאליסטים והליברלים גבוהים יותר, וזו אינה בהכרח חדשה טובה לישראל. "שיח מאסטריכט" בו השתתפה פון דר ליין, הראה עד כמה שלילית היא האווירה כלפי ישראל ברוב סיעות הפרלמנט האירופאי בצילה של מלחמת "חרבות ברזל".

במקום לעסוק בהרחבה במלחמה באוקראינה, המאיימת ישירות על בטחונו של האיחוד האירופי, דנו המשתתפים בעיקר בהקשחת העמדה האירופאית כלפי ישראל במקרה של הרחבת הלחימה לרפיח וגם הועלתה דרישה ברורה להטלת סנקציות על ישראל, שבאה מצדו של ראש רשמית השמאל הקיצוני, הפוליטיקאי האוסטרי ממוצא יהודי, וולטר באייר, וגרפה מחיאות כפיים סוערות מצד קהל המאזינים הצעיר ברובו.

האיום הרוסי על אירופה נראה ע"י הממסד הפוליטי האירופאי רחוק מלהיות צבאי, אלא פוליטי. במטרה להחליש את הימין הריבוני בבחירות לפרלמנט האירופאי, צצות חדשות לבקרים במדינות השונות חקירות נגד מפלגות החברות בסיעה זו ומועמדים הקשורים לה, בעיקר סביב חשדות לקבלת מימון רוסי ואף סיני. המטרה היא להציג את המפלגות, הטוענות שהן פטריוטיות, כסוכנות של אינטרסים זרים. החקירות הללו משכנעות את המשוכנעים משני הצדדים: יריבי הימין הריבוני מתחזקים בתחושתם שזרם פוליטי זה הוא איום לדמוקרטיה. תומכי הימין הריבוני בטוחים, שמדובר בעוד רדיפה פוליטית-משפטית אחר נציגיהם, אחת מיני רבות.

The post האם האיחוד האירופי עומד בפני מהפך פוליטי? appeared first on מידה .