מאת: ענת נרקיס

הקדמה: לאחר שהתגרשתי נכנסתי, כמו כולם, לאפליקציות ההיכרויות וגיליתי עולם שלם המתנהל לפי כללים משלו, שלוקח זמן להבינם. בתחילה נראה היה שהגעתי לחנות ממתקים גדולה ומרגשת, אלא שכצפוי לאחר תקופה קצרה הגיעה הבחילה ועמה ההסתכלות היותר ביקורתית על האפליקציות – הן ברמה האישית והן (כפסיכולוגית חברתית) ברמה התרבותית-חברתית.

הצטרפתי לקבוצות פייסבוק רבות ונחשפתי לדיווחים מרתקים של נשים וגברים לגבי חוויותיהן/ם בעולם הדייטינג. מאמר זה נהגה במשך תקופה ממושכת, בעקבות חשיפה לאינספור הסיפורים האישיים הללו, שרובם ככולם הביעו מיאוס ותסכול מאפליקציות ההיכרויות אך המשיכו להשתמש בהן. הוא היה מוכן לפרסום בתחילת אוקטובר אלא שאז התהפכו חיינו וכמובן שהחלטתי לגנוז אותו, לפחות זמנית. והנה, בחודשים האחרונים דומה כי הנושא חזר ביתר שאת להטריד את משתמשי ובעיקר את משתמשות האפליקציות, שכן בעוד שהכמיהה העמוקה למציאת זוגיות אוהבת שתהווה עוגן ומשען מפני האימה והקושי בחוץ רק התעצמה והעמיקה, הרי שבמקביל נראה כי התעצמה גם לאין שיעור ההתנהגות הגברית המתעתעת – כזו המבטיחה קשר משמעותי ונעלמת לאחר תקופת חיזור קצרה. הכתוב להלן ינסה לעמוד על הסיבות לכך, ולהרחיב גם על השפעת המצב הנוכחי בישראל על עולם ההיכרויות.

תחושת הבטן של נשים רבות המצויות באפליקציות ההיכרויות היא שהקלישאה ככל הנראה נכונה: ככלל, נשים מכוונות יותר למערכת יחסים, בעוד שגברים מכוונים יותר ליחסים ללא מערכת.

בשנים האחרונות, ודומה שבתקופה האחרונה בפרט, מתרבים פוסטים מעציבים של נשים בקבוצות הפייסבוק, בהן הן משתפות שהרימו ידיים מחיפוש זוגיות לאחר אינספור חוויות קשות: "בשנים האחרונות אני סופגת בעיקר פגיעות", "הרגשתי שהחיפוש גובה ממני מחיר כבד של סטרס, הלקאה עצמית וחוסר בטחון", "אני בת 28 והתייאשתי. באמת", "אני בת 36 והרמתי ידיים.. ניסיתי באמת לא לוותר, אבל עייפתי כבר" – זוהי רק דוגמית זעירה מהלך הרוח המיואש.

נראה שהבעיה המהותית נובעת מהפערים הסטריאוטיפיים, אך האמיתיים, ההולכים וגדלים בין גברים לנשים. בעוד שמרבית הנשים, בכל הגילאים, רווקות כגרושות, מעוניינות יותר במערכת יחסים, הרי שרבים מאד מהגברים מעוניינים יותר ביחסים (מיניים) ללא מערכת. הדבר גם עולה בקנה אחד עם מחקרים סוציו-פסיכולוגיים רבים התומכים בכך. השאלה הנשאלת היא לפיכך – מדוע התופעה כה נפוצה אצלנו, ודומה שאף הולכת ומתחזקת, ואיך הגענו למצב הזה?

נתחיל מהבעיה באתרי ההיכרויות עצמם: הפרופילים באפליקציות מוצגים היום כמו מוצרים באתר רכישה מקוון, מה שהופך את המשתמשים לקונים ולסחורות בעצמם. האפליקציות מייצרות אשליית שפע, שמביאה לבררנות ולהסתמכות מהירה על מאפיינים שטחיים, תוך תחושה ש"תמיד יש אופציות טובות יותר". גם פרופ' אווה אילוז מתייחסת בספריה לאופן שבו אפליקציות ההיכרויות הפכו את המפגש הרומנטי לשוק שבו חלים החוקים המתקיימים בכל שוק אחר: רציונליזציה (של רגשות), סטנדרטיזציה (של תכונות אופי), תחרות ושיווק עצמי. כך, במקום להביא למטרה המיוחלת – להתמודד עם הבדידות וליצור תחושות של קרבה באמצעות קשרים בין אנשים, הן מובילות לתוצאה ההפוכה – תחושות רגעיות של סיפוק המלוות לרוב אחר כך בתחושת ניכור, ריקנות ובדידות.

הסבר מפתיע בדיוק לתחושות אלו, נותן הפילוסוף היהודי החשוב מרטין בובר, אשר דיבר על שני סוגי קשר: "אני-אתה" – יחסים הדדיים של שני סובייקטים, מול יחסי "אני-זה" – בהם הזולת הופך עבורי לאובייקט בו ניתן להשתמש לצרכי האישיים. התרבות המודרנית, לדבריו, מאדירה את היחסים התועלתניים הללו ויוצרת תחושה של ניכור, בה אנשים חיים ב"עולם מת של חפצים".

הם (האתרים ובעיקר הגברים) מושפעים מתרבות הפורנו

נוסף לכוח רב העוצמה של תרבות הצריכה, פועל בעולם ההיכרויות כוח חזק לא פחות והוא של תרבות הפורנו. תמיד היתה פורנוגרפיה. אבל לא היתה תעשיית פורנוגרפיה (שהיום מוערכת ב97 ביליון דולר), שהשפעתה על התרבות היא כה אדירה עד שהפורנו הרך עבר למיינסטרים התרבותי של מוזיקה, סרטים וטלוויזיה, בעוד שהפורנו המוגדר ככזה הלך והקצין. מחקרים עדכניים מצביעים על כך ש- 60-98% מהגברים צופים באופן תדיר בפורנו, לעומת שיעורים נמוכים משמעותית של נשים. בפורנו נשים אינן מוצגות כבנות אנוש אלא כאוסף של חלקי גוף שנועדו לשימוש הגבר, מה שיוצר תמונת מציאות מעוותת של עליונות גברית, שבמקביל משמידה את היכולת לאינטימיות בקרב הצופה המתמיד.

הבעייתיות בפורנו פועלת הן על נשים והן על גברים. נשים מקבלות מסר כפול ומתעתע: מצד אחד הן לומדות מגיל צעיר שהן שוות ערך למראה של גופן בעיני האחר ושהוא תמיד פגום, זאת מול הקולות החברתיים לקבלה עצמית ולהעצמה נשית. במקביל, הפורנוגרפיה מציגה נשים ככאלו המתענגות רק מתוך העונג של הגבר, גם אם יש בו (ולרוב יש בו) אלמנטים סדיסטים של אלימות והשפלה כלפיהן, וזאת בדיסוננס מול התחזקות המסרים החברתיים המעודדים נשים לגלות את תשוקותיהן ולקחת בעלות על העונג המיני שלהן.

גם הגברים מקבלים מסרים כפולים: מחד, הצפייה החוזרת והממכרת בפורנו מובילה אותם להאמין בכך שנשים כאמור שואבות הנאה מעצם העונג הגברי, גם ובעיקר אם יש בו אלימות כלפיהן, בעוד שבעולם החיצוני תנועת "מי טו" חוללה מהפיכה שהפכה התנהגויות כאלו לאסורות ומוקעות.

"משתחררת מינית" לעבר משחקיות בסקס – ובעולם

השילוב של תרבות הצריכה ותרבות הפורנו, מוביל לכך שנשים רבות מציגות את עצמן באופן מיני במופגן (גם אם כוונותיהן רחוקות מאד משאיפה לקשרים מיניים בלבד), בעוד שהוא מייצר עבור גברים רבים "וולטיזציה" נתפסת של אתרי ההיכרויות – בה הם רואים נשים כמנות בוולט שניתן להזמינן אונליין לצורך סיפוק מיידי. יעידו על כך אינספור העדויות של נשים המקבלות באופן קבוע פניות בהן כבר באינטראקציה הראשונית גברים מזמינים אותן לביתם ל"יין וסושי"/ "נטפליקס וצ'יל" – שמות הקוד לסקס חד פעמי.

נראה כי תפיסת האחר כאובייקט צריכה זמין לסיפוק קיימת בעיקר אצל גברים, המתנהגים לנשים כאל אובייקטים – חוצים את גבולותיהן בפניות ובתמונות מיניות, תוקפים ומשפילים כשנתקלים בסירוב, או נעלמים לפתע ללא הסבר. הם אינם מבינים שכמו שאמר בובר, התנהגות זו היא למעשה חרב פיפיות – הם מפשיטים את הזולת מאנושיותו אך בה בעת עושים זאת גם לעצמם.

החברה שולחת לגברים מסרים כפולים, המתנתקים אותם מחלק גדול מרגשותיהם, מה שיוצר אצלם סוג של קהות רגשית. החברה המודרנית משנה בהדרגה את הזהות הגברית המסורתית והיא דורשת כיום גם מגברים מעורבות רגשית עמוקה יותר, תוך כדי שהיא שולחת להם מסרים כפולים הנעים בין הישן לחדש. בעוד שהנורמות החברתיות עבור נשים השתנו ומאפשרות להן כיום מרווח פעולה וביטוי גדול מאי פעם, הרי שהערכים הפטריארכליים הישנים, המדגישים השגת כוח, חשיבה רציונאלית, קשיחות מנטלית ופיזית ושליטה, עדיין מופעלים בעוצמה עבור גברים, הנענשים כשהם סוטים מהם.

כך, כל דבר שאינו מקובל על האחרים, עשוי להפוך מקור של אשמה או בושה לגברים, מה שגורם להם לנתק או להדחיק את החלקים בעצמם הגורמים להם להרגיש זאת, ואלו לרוב ההיבטים הרגשיים והפגיעים של נפשם.

הגברים בישראל פגיעים לכך במיוחד, ובמיוחד בתקופה האחרונה. הדבר נכון במיוחד בישראל המיליטריסטית, בה הגברים נדרשים להתיישר לפי התביעה לגבריות לוחמנית וקשוחה. החברה בישראל היא גם הרבה יותר קולקטיביסטית מאשר במדינות מפותחות אחרות, מה שמקשה אפילו יותר על גברים ישראלים לסטות מהערכים והנורמות המקובלות (כך למשל אומר כוכב יוטיוב מקומי: ״אם אתם רוצים לאבד את הבחורה שלכם, תספרו לה על הרגשות שלכם").

בשבעה באוקטובר קרס האתוס הגברי הישראלי והותיר לא רק מדינה שבורה אלא גם שבר גדול בנפשותיהם של הגברים בה: המיתוס הישראלי היה מאז ומעולם מיתוס של גבריות ועוצמה, פעילות ומתקפה. ומכאן נגזר גם העיקרון המארגן של המשמעות של להיות גבר ישראלי כמיליטריסטי – להיות בשליטה, להגן ולהילחם על הכבוד. התקפת חמאס חשפה ישראל חלשה, מותקפת, מחוללת, חסרת אונים וחסרת שליטה. למרות ההתגייסות המרשימה והמלחמה המתמשכת, דומה כי תחושות קשות אלו עדיין קיימות, וגברים רבים סובלים ממועקה הנובעת מתחושת חוסר אונים וחוסר שליטה. רבים מהם גם סובלים מפוסט טראומה מודחקת משירות המילואים (הנוכחי או משירותם הצבאי בעבר), מה שתורם אף הוא למצוקתם הרגשית הבלתי מודעת.

הדרך של גברים רבים להתמודד עם תחושות נפשיות קשות היא לעתים קרובות באמצעות הפיכתן לכעס, זעם, שליטה והכנעה – אשר מעניקים כוח ועוזרים לנטרל רגשות של חרדה . בישראל ביטויי כעס ותוקפנות זוכים ללגיטימיות תרבותית גבוהה, במיוחד עבור גברים, מה שמעודד אף יותר את השימוש שהם עושים במנגנון בלתי מודע זה. במקביל נוטים גברים להשתמש במנגנוני Acting Out (ביטוי התנהגותי במקום מילולי), הכוללים שימוש בסמים (חשבו כמה נפוצה צריכת הקנביס בישראל), התמכרות לעבודה ולמין וכן כאמור בהתנהגות אלימה.

מאחר וגברים לומדים כבר מגיל צעיר שאסור להם לבטא רגשות של אהבה, נזקקות וצורך בקרבה כלפי בנות או כלפי בנים, תחושת הביטחון שלהם בקשרים היא יותר שברירית ביחס לזו של נשים, והאגו הגברי חשוף ופגיע הרבה יותר בשדה שבו צריך בעיקר להרגיש ולהתחבר ופחות לעשות. הקונפליקטים הללו, בשילוב הדרישות החברתיות החדשות והמבלבלות של נשים מגברים, להיות גברי אלפא אך גם רגשיים, רגישים ומכבדי גבולות, מביאות רבים מהם לתחושות של חוסר בטחון, חרדה ופגיעות סביב קשרים אינטימיים.

גברים רבים בורחים מההתמודדות עם מערכות יחסים על ידי התמקדות בקשרים מיניים. כאשר גברים חווים תחושות סותרות אלו ביחסיהם עם נשים, טוען הפסיכותרפיסט רועי צור, "הם ייטו לנחם או להרגיע את עצמם בסקס ללא מעורבות רגשית, כגון סטוץ, פורנו או מין בתשלום על סוגיו השונים. החופש שהם מחפשים באינטראקציות מיניות אלו עומד ביחס ישר למידת התסבוכת שלהם בקשרים אינטימיים. פורנו הוא כה מפתה מכיוון שהוא מאפשר לגברים חופש מהפגיעות שבהם".

וכשכל זה מתנקז לאפליקציות ההיכרויות, הן הופכות לשדה קרב בין המינים. גברים רבים אם כך, מגיעים לאפליקציות ההיכרויות כשהם מראש חשים תחושות נחיתות ובושה, כתוצאה מחוסר הביטחון שלהם ביכולתם להצליח עם נשים ולקיים איתן קשרים משמעותיים. הדחיות החוזרות והנשנות שהם חווים, כמו כל אחת ואחד בעולם זה, כשהן מתרכבות עם תפיסת העולם המיזוגנית והאלימה של תרבות הפורנו, ועם דפוסי ההתמודדות שלהם עם רגשות קשים, מומרות אצל רבים לזעם ורצון לשליטה והכנעה באמצעות ביזוי וחילול נשים. כך נוצרות כאמור התנהגויות פוגעניות ואלימות ההופכות נשים לאובייקט, ונעות על הרצף שבין מיקבול מוגזם, גוסטינג, כיבוש-ונטישה, ועד לפניות בעל תוכן מיני בוטה, הטחת עלבונות במקרה של דחייה ושליחת דיק פיקס.

ביטוי נוסף של הקושי שחווים גברים בגיבוש זהותם הגברית ובעמידה בציפיות החברתיות הסותרות מהם, היא בתסמונת "הנער הנצחי" או ה"גבר-ילד", שאינספור נשים נתקלות בה בשנים האחרונות (ובתקופה האחרונה בפרט) במגעיהן עם גברים בעולם הדייטינג. המאפיין המרכזי של גברים כאלו הוא שהם אינם יכולים להתחייב על דבר כלשהו מתוך האלמנטים הבסיסיים של חיים כאדם מבוגר, בעיקר על קשר רומנטי מחייב, אך לעיתים גם על קשרים אחרים, כמו עבודה ומקום מגורים קבוע. החיים לגביהם הם אוסף של חוויות משתנות ולכאורה כל האופציות פתוחות עבורם. אין להם יכולת לקביעות והתחייבות ואין להם סבלנות להשקעה אמיתית ולהתמודדות שמצריך קשר אינטימי משמעותי. כך למעשה הפחד מלשחק את משחק החיים מביא אותם לשחק בנשים ואז לנטוש אותן בפתאומיות, כשהדברים נהיים "אמיתיים" ומחייבים מדי לטעמם. זהו גם ביטוי נוסף של תוקפנות כלפי נשים – הם מקבלים סיפוק מהפלתן ברשתם ואז נוטשים בפתאומיות שמערערת את בנות הזוג בעוצמה רבה.

דומה כי תופעה זו, שכבר היתה נפוצה מאד בטרם המלחמה, רק הלכה והתעצמה אחריה, כשגברים רבים מצאו את עצמם מצויים כאמור במצב רגשי קשה אך לא מטופל ומעובד ולעתים אף לא מודע במלואו. הדבר מוביל לדיסוננס שבו מצד אחד הם מרגישים צורך בקשר, על הקרבה האנושית והנחמה שהוא מביא, אך מצד שני אינם יכולים באמת להחזיק אותו והם נוטשים בבת אחת לא הסבר. וכך מתרבים הדיווחים של נשים המומות, פגועות ומבולבלות על קשרים שנדמו כמפגש קוסמי של נפשות תאומות אך נגדעו באיבם לאחר שבועות ספורים בלבד.

ומה עם הנשים? מצד אחד – הן על הגל! המהפכה הנשית הביאה להתקדמות אדירה שלהן בכל התחומים. נשים בימינו נדרשות להתמודדויות מורכבות לא פחות, אולם בראיית מקרו, הן בעיצומה של קפיצה נחשונית בהתקדמותן; "המהפכה הנשית זו המהפכה הכי חשובה שהיתה ב-100 שנים האחרונות ללא אלימות", אמרה בזמנו שירה מרגלית, לשעבר סמנכ"לית "רשת", "לנשים יש יכולת רגשית גבוהה, והן אלו שיעשו אותה. אין לנו מחסום, הכל אפשרי. אפשר להגיע רחוק. נשים רוצות משמעות, רוצות להשפיע והעולם היום מאפשר את זה". ואכן, עיתונים ומחקרים מובילים ברחבי העולם מסכימים כי ההעצמה החברתית, התרבותית והכלכלית של נשים היא ככל הנראה השינוי החברתי הגדול ביותר של דורנו.

אולם מעבר לתפנית גלובלית זו, הרי שדומה כי גם ברמת האישית נשים פתחו מבערים וכבר בגילאים צעירים עוברות תהליכים נפשיים ותודעתיים המפתחים ומעצימים אותן רגשית באופן חסר תקדים, ללא יכולת השוואה לדורות הקודמים של נשים. מצד שני – כך נוצר "הפער המגדרי הרומנטי", שמביא לטרגדיה של נשים בעולם ההיכרויות . נראה איפה, שנשים וגברים נקלעו בימינו לסוג של מלכוד 22 – בעוד שתקרת הזכוכית התעסוקתית והחברתית של נשים הולכת ונסדקת והן הולכות ומתקדמות (למרות כוחות הנגד המבקשים לעצרן), הרי שגברים לכודים מתחת לתקרת זכוכית רגשית, אשר מונעת מהם לעבור התפתחות מקבילה ומשאירה רבים מהם הרחק מאחור. הדבר משתקף במגמה דרמטית בשוק התעסוקה, לפיה נשים מצליחות יותר והגברים נחלשים, שכן יש להן יותר כישורים חברתיים המותאמים טוב יותר לדרישות החדשות בעידן הנוכחי.

מפותחות נפשית גבוהה זו של נשים, בצירוף יכולתן כיום להחזיק את עצמן כלכלית ואף להפוך לאימהות יחידניות אם תרצנה, מביאה לכך שהן אינן מוכנות יותר להתפשר על קשרים עם גברים מוגבלים רגשית רק כדי "להצליח להתחתן", כפי שדורות רבים של נשים נאלצו לעשות כדי להתאים לציפיות החברתיות ולהפוך לאימהות. כך למרות שנשים פנויות בכל הגילאים משתוקקות בכל ליבן למצוא אהבה, הרי שמחקרים מהשנים האחרונות מגלים כי הן הפכו להרבה יותר סלקטיביות והן מוצאות כ- 80% מהגברים באתרי היכרויות כלא אטרקטיביים.

הטרגדיה היא של נשים אולם גם של גברים, שהרי בבסיס כולם משתוקקים למצוא אהבה. אולם בעוד שנשים מחפשות מערכת יחסים משמעותית וממנפות את כוחן החברתי העולה להצבת רף גבוה מאד לעצם ההיכרות, הרי שגברים חשים מאוימים מהדרישות הסותרות מהם ולירידה במעמדם בעולם המשתנה ובאפליקציות ומגיבים בבריחה ליחסים מיניים ובתוקפנות כלפי נשים. המשותף לכולם היא התפיסה שאין מנוס משימוש באפליקציות ההיכרויות, למרות המיאוס הרב שנשים כגברים חשים כלפיהן.

מה זה סקס עבור נשים | ד"ר הגר צמרת

אז מה לעשות? "והחלקת את רעך ורעתך כמוך"!

נראה אולי כי הדרך לסגירת הפער עוברת דרך ההשתחררות המשותפת של שני המינים מהציפיות והמגבלות המגדריות (כן, כולל התשלום בדייט הראשון – אם אתן לא רוצות שיתייחסו אליכן כמו מנות בוולט אז אנא הוכיחו שאין צורך שישלמו עליכן), אך בעיקר באמצעות החזקת ההבנה שמאחורי התמונות יש בנות ובני אדם בדיוק כמוני (וגם כמו אמא שלך ואחותך), הזכאים לאמפטיה, ליחס מכבד ולשיפוט פתוח יותר מעבר לפן הוויזואלי והתועלתני.

וגם – T ake it easy

אמרה ידועה לגבי עולם ההיכרויות היא ש"דייטים זה המקום שבו אתה מעמיד פנים שאתה מישהו שאתה לא כדי להרשים מישהו שאתה לא מכיר". עולם האפליקציות והצריכה המיידית מפתים אותנו לחשוב שניתן גם להכיר אינסטנט, אולם ההיפך הוא הנכון, במיוחד לאור המורכבות של התקופה הנוכחית וההתמודדויות הנפשיות שהיא מזמנת. זה הזמן אם כך יותר מתמיד, לעשות דברים old-fashioned way – לנסות לראות כאמור את האדם שמעבר לתמונה ולהכיר לאט ואוף-ליין.

ענת נרקיס היא פסיכולוגית חברתית ושיווקית, העוסקת במחקר החברה הישראלית והציבורים המרכיבים אותה מזה קרוב לשלושה עשורים. בנוסף מעבירה סדנאות בנושא מציאת משמעות בחיים ובעבודה.