מתקפת השבעה באוקטובר עתידה לחולל במדינת ישראל שידוד מערכות נרחב שבחלקו כבר התחיל. בצבא, בכלכלה וביחסי החוץ- הסדרים חדשים עתידים להחליף הסדרים ישנים. לא בכדי "שינוי קונספציה" הפך לביטוי השכיח ביותר בשיח הציבורי. כישלונות גדולים סוללים את הדרך לשינויים מרחיקי לכת. פרדיגמות שבעבר בוטלו בבוז יכולות עתה לנבוט בחופשיות יחסית. ואולם לצד שתי קונספציות מוכרות שקרסו ואשר זכו לתשומת לב ניכרת, ישנה קונספציה שלישית שעליה עלינו להרחיב את הדיבור. בשבעה באוקטובר קרסה לא רק הקונספציה הצבאית והמדינית אלא גם הקונספציה לפיה הציונות יכולה לשרוד ולשגשג בסדר עולמי המושתת על אדנים פרוגרסיביים.

הקונספציה הראשונה שקרסה היא הקונספציה הצבאית , לפיה צה"ל יכול להסתמך רק על חיל האוויר ומודיעין על חשבון צבא היבשה. מה שהיה הוא לא מה שיהיה, ויהיה צורך בבדיקה מעמיקה בתפיסת הביטחון והכשרת הקצונה, בנוסף לגיוון משמעותי של המטה הכללי. שנית, הקונספציה המדינית , המחשבה שניתן לפנות שטחים בלי שאלו יהפכו לקיני טרור, קרסה לחלוטין. פינוי ההתיישבות ברצועת עזה הפך אותה לאחד מבסיסי הטרור הגדולים בעולם, ומבט חטוף לעבר יהודה ושומרון מראה שאותו הדבר יקרה גם שם. על כן, יש לנטוש דרך זו בהקדם.

רוב הישראלים יסכימו לקביעות לפיה הקונספציה הצבאית והמדינית קרסו והשיח הציבורי מתמקד בהן מטעמים מובנים. ואולם ישנה קונספציה שלישית שספגה מכה אנושה בשבעה באוקטובר שאינה זוכה לתשומת הלב הראויה לה. קונספציה זו קשורה לשינויי העומק התרבותיים העוברים על המערב ועל מקומה של מדינת ישראל והציונות בו. עיקרה באמונה לפיה הציונות ומדינת ישראל יכולה לשרוד ולשגשג במערב שהופך באמנותיו, זהותו ומדיניותו לפרוגרסיבי יותר ויותר.

שנאת ישראל, הציונות והיהודים שהתפרצה בצורה גלויה, קולנית ותוקפנית במוסדות העילית שבארצות הברית מראה בצורה ברורה כי שלילת הציונות היא אבן-יסוד בתפיסת העולם הפרוגרסיבית בת-זמננו. אנחנו חיים בעולם מוזר שבו האיבה לעם היושב בציון מאחדת תומכי חמאס, פעילי אקלים, אקטיביסטים בתחום המגדר ופוליטיקת הזהויות וכן מרקסיסטים וקומוניסטים למיניהם מהזן הישן. השמאל הרדיקלי, שהופל לאיטו לשמאל של הזרם המרכזי, הוא מחנה של שונאי הציונות . הציונות – שיבת עם ישראל למולדתו וקיומה של פרהסיה יהודית – היא בעיניו של השמאל הפרוגרסיבי שריד של עולם קולוניאליסטי המבטא עליונות מערבית שיש לנתץ.

לנוכח המחזות המגיעים מאוני' קולומביה ומוסדות אחרים, אין מנוס מלהכיר בכך שאנחנו חוזים בימים אלה בכישלונו ובמפלתו של הליברליזם. שישים השנים האחרונות הראו היטב כי לליברליזם חסרה העוצמה לבלום כוחות רדיקלים המגיעים משמאל. ההתמקדות בזכויות, חירויות וצריכה – חשובה כשלעצמה – אינה מעניקה לרבבות אנשים צעירים אשר מצאו את עצמם בחברה פוסט-נוצרית ופוסט-לאומית לא תכלית ולא משמעות. לאחר שהחוגים "המתקדמים" במערב ניתצו את כל "האלים הישנים" ובראשם השייכות הלאומית והדתית המסורתית, אלים חדשים ותכליות חדשות הלקוחות מנביאי הזעם של השמאל תפסו את מקומם. השאלה האם הפרוגרסיביזם הוא בגדר התפתחות טבעית של הליברליזם (ליברליזם המגיע למסקנתו הלוגית) או בגדר דחייה ברורה שלו אינה רלוונטית לעניינינו. בין אם כך או בין אם אחרת, הליברליזם הממסדי והמתון לא יודע כיצד לעצור את ההקצנה המגיעה משמאל והוא חסר את המשאבים התרבותיים, ההיסטוריים והסימבוליים שיכולים להציע חלופה.

בכך מכירים לא רק אנשי ימין אלא גם אנשי שמאל מתונים. "הסדר הליברלי דורש תיקון דחוף. יש תחושה שהוא חלול מבפנים", צייץ נדב אייל. בכך הוא צודק. אך ההבחנה שלו חסרה והפתרון שהוא מציע ("דרושות רפורמות" ו-"סדר ליברלי חדש") רחוק מלהספיק. איל לא מבין שמן הרגע שבו הליברליזם מתנתק מהבסיס השמרני ההיסטורי שעליו צמח (בסיס לאומי, תרבותי ומסורתי), הוא הופך לגרוטסקה טכנוקרטית שנופלת טרף לרדיקלים משמאל. עוד ליברליזם לא יציל את הליברליזם. גם לא עוד רפורמות פרוגרסיביות.

האנרגיה של המרד נגד הגלובליזציה היא עצומה. הסדר הליברלי דורש תיקון דחוף. יש תחושה שהוא חלול מבפנים. יש נושאים – מהגירה ועד לאכיפת חוק בינלאומי – שעמוסים לעייפה בססמאות, שקרים בוטים ובעיקר צביעות. בעולם שבו אותנטיות היא המעלה העליונה – כבר בעיה לא קטנה – צביעות היא החטא… pic.twitter.com/hoVX5YBYdD

— נדב איל Nadav Eyal (@Nadav_Eyal) April 25, 2024

הקונספציה לפיה הציונות יכולה לשרוד בסדר עולמי ליברלי-פרוגרסיבי קרסה אפוא גם היא בשבעה באוקטובר. חוסנה של מדינת ישראל תלוי לא רק בשינוים צבאיים מרחיקי לכת ובהחלפת דיסקט מדיני. הוא תלוי גם בטווח הארוך בבלימת ההשפעה המאכלת של תפיסת העולם הפרוגרסיבית. חוסנה של מדינת ישראל תלוי בכך שהתנועה הפרוגרסיבית והרעיונות שזו מבקשת לקדם יפסידו במלחמת התרבות שמתנהלת עתה על צלמו ודמותו של המערב.

זהו אתגר יוצא דופן, אך איננו עומדים בפניו לבד. ברחבי המערב אנו עדים להתחזקות עקבית של תנועות שמרניות-לאומיות המבקשות להציל את המערב. תנועות אלה מבקשות להחיות מסורות לאומיות ודתיות, לחזק את המשפחה הגרעינית, להשיב לפרלמנטים את כוחם שנדד לגופים על-לאומיים, לבצר את מדינת הלאום ולעצור את זרם ההגירה שמשנה את פניו של המערב. הצלחתן של תנועות אלה היא הצלחתנו ושיתוף פעולה עמן הוא צו השעה. הגיע הזמן לשנות קונספציה.

The post ישראל לא תשרוד בעולם פרוגרסיבי appeared first on מידה .