התקף אפילפסיה בכלבים

אפילפסיה (המכונה גם מחלת הנפילה) הנה שם כולל להתקפי פרכוסים ועוויתות הנגרמים בשל הפרעות נוירולוגיות במוח.

לא רק בני אדם עשויים לסבול מהתקפים אפילפטיים, אלא גם חתולים וכלבים.

זו חוויה לא קלה, הן לכלב והן לאוהביו המבוהלים העדים למחזה.

גם אם לאחר תום ההתקף הכלב חוזר לתפקד כרגיל, חשוב לבדוק מה הסיבה להתקף כדי שיהיה ניתן לטפל בבעיה ולמנוע, לדחות או לצמצם את מינון ההתקפים הבאים.

יש להבין כי כל התקף עלול להעלות את סף הרגישות להתקף הבא ולכן חשוב לנסות ולמנוע הישנות ההתקפים.

לפעמים מה שנראה כהתקף אפילפטי הוא למעשה בעיה אחרת, כמו למשל בעיית לב, ולכן בדיקה וטרינרית לאחר ההתקף חשובה בכדי לזהות ולאבחן את הגורם האמיתי מוקדם ככל האפשר.

חשוב לנסות לנוע חזרה של ההתקפים

למופע אפילפסיה בכלבים יש לרוב 3 שלבים:

בשלב הראשון עוד אין עוויתות, אך הכלב מתנהג שלא כרגיל – למשל נובח ללא סיבה, עצבנות וחוסר תיאבון, וכו'.

שלב זה יכול להימשך כמה דקות או שעה ויותר.

גם יכול לקרות מצב שבו אין סימנים מקדימים להתקף.

השלב השני הוא ההתקף עצמו:

הכלב מפרכס, סובל מעווית חלקית או מלאה (מיד נרחיב בעניין), ולעתים מאבד הכרה.

לרוב ההתקף נמשך דקות ספורות, אך הוא יכול להיות ארוך בהרבה.

השלב השלישי הוא ההתאוששות, בין ההתקף לחזרה לשגרה.

לרב ההתאוששות מהירה מאוד אך לעיתים הכלב יכול להפגין שינויי התנהגות, כמו תוקפנות, בלבול, או לחץ.

מה קורה לכלב בהתקף האפילפסיה עצמו?

הכלב סובל מפרכוסים ועוויתות, כלומר – התכווצות ותגובות לא תקינות בלתי רצוניות שמקורה בפעילות חשמלית לא תקינה במח.

עווית כללית:

הפרכוסים והעוויתות ניכרים בכל הגוף ולא רק בצד אחד או באזור מסוים.

במקרה כזה לרוב גופו של הכלב מתקשה, הוא נופל מרגליו, לעתים מאבד הכרה, לא שולט על סוגרים, רועד, מזיל ריר רב וכן הלאה.

עווית חלקית:

העווית ניכרת בקנה מידה קטן יותר, בחלק ספציפי של הגוף (למשל טיקים בפני הכלב) או רק בצד אחד שלו.

העווית הכללית הרבה יותר נפוצה הן בכלבים והן בחתולים.

מהו סוג העיוות אותו חווה הכלב שלכם?

מה עושים כשהכלב בהתקף?

החוויה כאמור מאוד מפחידה, אבל נסו להירגע כדי שתוכלו לטפל בכלב וגם לשים לב לפרטים שעשויים לסייע לווטרינרים באבחון ובהתאמת הטיפול.

הכי חשוב – להתקשר לווטרינר מיד בתום ההתקף.

גם אם כל הסיפור אורך רק דקות ספורות ואחר כך נדמה שהכלב חזר לקדמותו, התקף אחד יכול להיות רק הראשון בשורה, והתקפים חוזרים עשויים לגרום נזק מצטבר.

כשהכלב מתעוות, אל תחזיקו אותו ואל תכניסו אצבעות לפיו, וגם אל תנסו לתת לו מים.

בעיקר, אל תתערבו.

יש להרחיק מסביבת הכלב חפצים העלולים לסכן אותו בזמן ההתקף (מפזר חום סמוך, חפצים שמהם הוא עלול לקבל מכה וכו').

אם הכלב בסמוך למדרגות, נסו להזיז אותו בעדינות כדי שלא ייפול.

שימו לב למשך ההתקף (מומלץ למדוד אותו ואם מצליחים למרות הלחץ גם לצלם בוידאו) ולכל התסמינים בו כדי שתוכלו לתת את המידע לווטרינר.

לאחר תום ההתקף, או אם הוא נמשך יותר מדקות ספורות, חייגו אל המרפאה הווטרינרית שלכם.

התקף אפילפסיה בכלבים נמשך לרוב לא יותר מכ-3 דקות.

אם הוא אורך יותר מזה, התקשרו מיד לווטרינר חירום.

למה כלבים סובלים מעוויתות?

לפעמים בגלל פגם מולד תורשתי, לעתים בגלל גידול או דלקת במוח, ולפעמים עוויתות מתרחשות בגלל בעיות שונות בגוף (בכבד, סוכרת, מחלת כליות, שבץ, אנמיה וכו') שמשפיעות על המוח.

גם הרעלה יכולה לגרום להתקף עוויתות.

לעתים קרובות, למרות כל הבדיקות פשוט לא מוצאים סיבה ברורה.

איך מטפלים בכלב עם אפילפסיה?

הווטרינר ישאל אתכם שאלות כדי לקבל היסטוריה מלאה של בריאות הכלב (מספר התקפים, משך כל התקף, התזונה של הכלב, האם הוא נחשף לחומרי הדברה או לרעלנים וכו').

לאחר מכן הוא יערוך בדיקה גופנית יסודית, כולל בדיקה נוירולוגית, ויבצע מגוון בדיקות מעבדה.

לפי הצורך אולי תיערך בדיקה פולשנית של נוזל עמוד השדרה ו/או סי.טי.

לפי האבחון יוחלט על אופן הטיפול.

אם זו אכן אפילפסיה, יינתן טיפול תרופתי עם המלצות לתזונה מתאימה.

זה לא ימנע לגמרי את ההתקפים, אך יקטין משמעותית את תדירותם וחוזקם.