נראה שאנו, המערביים, מתמקדים יותר בסמלי הרייקי מאשר ביפן. למשל, לפי הירושי דוי, ארגון הרייקי היפני אינו משתמש בסמלי הרייקי. הסמלים מוצגים לתלמידים מסיבות היסטוריות, אך מצופה מהם לעבוד ישירות עם האנרגיות אשר הסמלים מייצגים. אנו יודעים גם שרוב האנשים שאוסואי לימד לא קיבלו סמלים, אלא השתמשו בגישות אחרות על מנת להתחבר לאנרגיות אשר במערב אנו משתמשים בסמלים כדי לייצג.
מה שעוד מעניין היא הדרך בה אוסואי לימד את תלמידיו להשתמש באנרגיות אלו, היות והדבר מהווה אתגר על הדרך המערבית לשימוש בסמלים. במקום להתייחס אליה כ'סמל כוח', האנרגיה הראשונה נתפסה כמיקוד על הגוף הפיזי, ושימשה כאנרגיה לריפוי פיזי. את האנרגיה מרגישים היטב בכפות הידיים, ללא ספק, אך זאת בגלל שאנו מרגישים את הגוף הפיזי והאנרגיה יוצרת תהודה עם תדר זה. זוהי האנרגיה המוצקה של האדמה. האנרגיה השניה נתפסה כגורמת להרמוניה, אנרגיה שמימית הפועלת על המחשבות והרגשות, בדומה לאיך שאנו רואים את הסמל השני במערב. לכן כעת יש לנו אנרגיות שמטפלות בגוף, במחשבה וברגשות, כל הספקטרום…
לא רק זאת, אלא שאנרגיות אלו באו לידי שימוש כל אחת בפני עצמה, לבד, ללא עירוב אינסופי עם האנרגיות האחרות והסמלים האחרים בסידורים ומערכים מסובכים. האנרגיה לשימוש נבחרה על ידי האינטואיציה, והמטפל התמקד בה בלבד. מיקוד בדבר אחד, במקום בהרבה דברים, באותו זמן, גורם להעצמה של התוצאה.
האין זה פשוט?