לנושא דליים בהודו היו שני דליים גדולים, כל אחד מהם בקצה השני של המוט אותו נשא מעל צווארו. לאחד הדליים היה סדק, ובזמן שהדלי השני היה מושלם ותמיד נשא את כמות המים המלאה מהנחל עד לבית האדון, הגיע הדלי השני מלא רק בחציו.

במשך שנתיים שלמות, המשיך כך המצב מדי יום ביומו, עם נושא הדליים שהעביר רק כמות של דלי וחצי מים לבית האדון. כמובן, שהדלי המלא היה גאה בהישגיו, מושלם במטרה שלמענה נוצר. אך הדלי הסדוק הרגיש מבויש ואשם בחוסר שלמותו, ואומלל בשל אי יכולתו לספק יותר מחצי הכמות שאותה הוא נועד לספק.

לאחר שנתיים של מה שנראה לדלי הסדוק ככישלון מר, הוא דיבר לנושא הדליים, יום אחד ליד הנחל. "אני בוש בעצמי, ואני רוצה להתנצל לפניך". "למה?" שאל נושא הדליים. "במה אתה מתבייש?" "אני הייתי מסוגל להעביר רק מחצית מהכמות במשך השנתיים האחרונות, עקב הסדק שבצדי שגרם למים לדלוף החוצה כל הדרך במעלה השביל עד לבית אדונך. בגלל חסרונותי, עלייך לעשות את כל העבודה הזו ואתה לא מקבל תמורה מלאה למאמציך", ענה הדלי.

נושא הדליים הצטער בשביל הדלי הזקן והסדוק, ובחמלה אמר, "בעודנו עושים את דרכינו בחזרה לבית האדון, אני רוצה שתשים את לבך לפרחים המקסימים שפורחים לצד השביל".

ואכן, בעודם עולים במעלה הגבעה, שם לב הדלי הזקן והסדוק לשמש המחממת את פרחי הבר המקסימים שפורחים לצד השביל, וזה עודד אותו במעט. אך בסוף השביל, הוא עדיין הרגיש רע עם עצמו שכן מחצית ממשאו שוב טפטף החוצה, ולכן הוא שוב התנצל בפני נושא הדליים.

נושא הדליים אמר לדלי, "האם שמת לב לכך שהפרחים פורחים רק בצד שלך של השביל, אך לא בצדו של הדלי השני?, זה משום שתמיד ידעתי על הסדק והטפטוף שלך, וניצלתי זאת. זרעתי זרעים של פרחים בצד שלך של השביל, וכל יום, בעודנו פוסעים בדרכנו חזרה מהנחל, אתה השקית אותם. במשך שנתיים, יכולתי לקטוף את הפרחים הנפלאים הללו ולקשט אתם את ביתו של אדוני. אילולא היית כפי שאתה, לא היה לו היופי הזה להתברך בו".

מוסר השכל: לכל אחד מאתנו החסרונות המיוחדים שלו. אנחנו כולנו כדים סדוקים. אך אלו הם הסדקים והחסרונות שהופכים את חיינו למעניינים וכדאיים. עליך רק לקבל כל אדם כפי שהוא, ולחפש את הטוב שבו. ויש שם הרבה טוב.