האם יש צורך לבקש את רשותו של אדם לפני ששולחים לו רייקי מרחוק?

התשובה הסטנדרטית שלי היא בשאלה נוספת: "האם הייתם מחזיקים באדם בכוח ומניחים עליו ידיים מבלי לבקש (ולקבל) את רשותו?"

ודאי שלא…

אם כך, מדוע טיפול מרחוק צריך להיות שונה?

(שימו לב שאני מתייחס למצבים בהם האדם מסוגל להגיב להצעה של שליחת רייקי מרחוק. אשאיר את המצב שבו האדם אינו יכול להגיב למאמר אחר).

מדוע בכלל לשלוח רייקי לאדם מבלי לקבל את רשותו? האם זה בגלל שאנחנו לא רוצים לבקש את רשותם? האם נהיה נבוכים במקרה שהם יחשבו שאנחנו 'חריגי העידן החדש'? האם אנחנו פוחדים לשאול מפני שאנחנו אולי משערים שהתשובה תהיה שלילית? האם אנחנו חושבים שאנחנו יודעים טוב יותר עד שיש לנו את הזכות להחליט עבור אחרים?

אנשים רבים תומכים בעמדה שזה בסדר לשלוח רייקי מרחוק מבלי לקבל רשות, כל עוד הדבר נעשה תוך כוונה שה'אני העליון' יקבל את האנרגיה לטובתו העליונה של המקבל.

לדעתי, שליחה ללא רשות ל'אני העליון' צריכה להישקל רק כמוצא אחרון.

טוב, אז נראה שהרעיון הוא שה'אני העליון' יודע מה טוב עבור אותו אדם, ויקבל את האנרגיה לפי תנאים אלו. אבל אפילו אם ה'אני העליון' אכן יודע מה טוב עבור אותו אדם, האם זה מצדיק את ההתערבות שלנו?

כולנו (כמעט) יודעים בצורה מוּדעת מה טוב עבורנו – לא לשתות אלכוהול, לא לעשן, לא לאכול יותר מדי עוגות קרם, וכו'. לוודא שאנחנו ישנים היטב, עוסקים בפעילות גופנית, שותים מים וכן הלאה.

אבל מה קורה אם אני לא רוצה מה שהכי טוב בשבילי? (לפחות לא כל הזמן)…מה אם אני בוחר בפשרה שבין מה שטוב עבורי לבין מה שגורם לי אושר "כאן ועכשיו"? מה אם אני לא רוצה שירחיקו באמצעות רייקי כל כאב קטן שגורם לי להרגיש בחיים? מה יקרה אם 'רק היום' אני רוצה להרגיש קצת אומלל – רוצה להרגיש ילדותי ולהשתכשך במעט רחמים עצמיים בנוגע לעד כמה אני מרגיש חולה, לקבל קצת תשומת לב מהסביבה, קצת 'קוצ'י-מוצ'י' מהאוהבים אותי… (אחרי הכל, זוהי זכות של כל חבר באחוות המין הגברי!)

איך ספק שזוהי זכותי לבחור כך…

כעת ארצה לספר לכם על התוצאות של אי כיבוד ההחלטות המודעות של אדם לסרב לטיפול רייקי. רוב הסיכויים הם שהסיפור הוא אגדה אורבנית אך הוא מציג היטב את הנושא.

הסיפור הוא על איש חסר-שם שגר בניו-יורק.

ערב אחד הוא חזר הביתה כשהוא אינו חש בטוב – הוא לא היה בטוח אם זו התחלה של שפעת או שאולי אכל משהו לא טוב בארוחת הצהרים – בכל אופן הוא הרגיש רע מאוד.

אישתו הייתה מתרגלת רייקי אבל הבעל, כפי שהיה אומר, "לא ממש התחבר לכל נושא הטיפולים האלטרנטיביים."

אשתו ידעה מה תהיה תגובתו אם היא תציע לו טיפול רייקי – הוא יגיד "לא". אז הוא ייטול זוג אספירין – ייכנס למיטה, ייקח למחרת יום מחלה וייגש לראות את הרופא שלו. זו הייתה השגרה כאשר חש כך בעבר.

בהיותה מתרגלת רייקי – מה שכמובן אמר שהיא יודעת טוב יותר – היא החליטה לטפל בו בכל אופן (למרות שידעה שלא רצה בכך, ויסרב במידה והיא תבקש ממנו).

לאחר שבעלה נכנס למיטה, היא התיישבה על כורסא נוחה בסלון והחלה לשלוח לו רייקי מרחוק לחדר השינה.

כצפוי, טיפול הרייקי 'הסודי' פעל ובבוקר המחרת, כאשר הבעל התעורר משנתו הוא חש בריא לחלוטין. הוא לא יכול היה להבין זאת. הוא הכיר את גופו – בעבר, כאשר הרגיש כל כך רע, הדבר ארך לפחות יומיים של החלמה. מופתע מהחלמתו המהירה, הוא החליט לא לטרוח ולוותר על הביקור אצל הרופא. הוא תכנן להתקשר למשרד ולהודיע על יום או יומיים "מחלה" אך לא היה בכך צורך עכשיו.

כבכל בוקר, בני הזוג, אוחזים יד ביד, עזבו את דירתם על מנת לתפוס מונית משותפת שתוליכם למקומות עבודתם.

בעוד המונית זוחלת מרמזור אדום אחד למשנהו, הבעל העיר שהוא היה מופתע עד כמה הוא הרגיש טוב. אפילו הלכלוך והעשן של תנועת הבוקר לא הצליחו לדכא את רוחו באותו בוקר.

המונית עצרה על שפת המדרכה על מנת לאפשר לו לרדת (לפני שהיא ממשיכה עם האישה למקום עבודתה בצד השני של העיר). אישתו עקבה אחרי צעדיו הקופצניים בעודו מתקדם לכיוון הבניין שאכלס את משרדו.

היא חייכה חיוך של ידיעה ונדה בראשה – "אם הוא לא היה כל כך טיפשי" היא חשבה לעצמה "לא הייתי צריכה לטפל בו ברייקי ללא הסכמתו".

תוך שהמונית יצאה חזרה אל תוך התנועה, היא ידעה שבגלל ההתערבות שלה יהיה לו יום נפלא. היא חשבה שתפסה עוד מבט חטוף שלו כשהוא נכנס לבניין הצפוני במרכז הסחר העולמי בו היה ממוקם משרדו.

התאריך היה 11 בספטמבר 2001….