• הפרעת אישיות נרקיסיסטיתנחשבת להפרעת האישיות של המאה ה-20 והולכת איתנו גם למאה ה-21. ביטוי שהתחיל פרויד. אהב להשתמש במיתולוגיה היוונית – אדיפוס, אלקטרה. ההגדרה שלו כאן נבנתה על המיתוס של נרקיס. הענישו אותו שהוא יהפוך לנרקיס כי הוא הסתכל בבבואה של עצמו והיה אחוז באהבה אל עצמו. התפיסה המודרנית היום היא לא שמדובר באנשים שאינם יכולים להיות בקשר, אך עדיין, בקשר מאוד נרקיסיסטי. אפשר להיות עם מישהו/מישהי ולאהוב אותם אך כל עוד ברור שאני במרכז. כל הזמן עסוקים בערך עצמי. הפרעה שבה העיסוק בערך עצמי הוא אינסופי – אני כל הזמן מודד ומשווה את עצמי, לרגעים מנפח את עצמי ולרגעים מקטין. דווקא דיכאון הולך עם נרקיסיזם במקומות שאדם מרגיש לא שווה וחסר-ערך. דיכאון בגוונים נרקיסיסטיים, בעיקר סביב כישלון/כישלון מדומה. אני צריך להיות כל הזמן על הבמה ושאחרים יהיו הקהל, מאוד רצוי שהקהל ימחא כפיים וייתן לי חיזוקים מיידיים. כמו שבהפרעת אישיות גבולית קשה לווסת את הרגש, כאן קשה לווסת את הערך העצמי. לדוגמא, אם פרויקט נכשל לרובנו יש תגובה סבירה ומתמודדת, לא נתרסק עד כדי כך שנרגיש לא שווים. הנרקיסיסט יתמודד אחרת– אם נכשל יחשוב שכולם טיפשים וטועים. "הקדמתי את זמני והם יבינו מאוחר יותר". הדרך השנייה – "אני כישלון" וצריך לחפש מקומות דרכם ארגיש מחוזק. צורך תמידי שאחרים יתפעלו ממני. הרבה פחות אמפתיה לזולת. פחות אכפת לי מהאחר; כל המשאבים הנפשיים מופנים אל הפנים. ברמה הקיצונית אפשר לחשוב על אמנים – יש אמנים מסוימים, בייחוד אמני במה. הערכה קיצונית כ"כ חשובה להם שקשה להם להבחין מתי מישהו באמת מתפעל מהם ומתי לא. כאן הקיום של הערך העצמי שלי תלוי מאוד במה קורה בחוץ ולכן אם מה שקורה בחוץ לא עובד טוב הבפנים מתרסק ויכולים להיות גם ניסיונות אובדניים.

נקודות מהמצגת:

• עיסוק רב בערך עצמי – ערך עצמי מנופח שמסווה עצמי פגיע מאוד.


• צורך בהערצה מהסביבה ותיקוף של הערך העצמי. תחושה שהאדם מיוחד ומגיע לו יחס מועדף.


• נפגעים בקלות ומתקשים להתאושש.


• שחצנות, התרברבות.


• קושי ואף סירוב לראות את נקודת המבט של האחר.


• נפוץ יותר אצל גברים.

התפתחות ההפרעה הנרקיסיסטית

1. תפיסה של חסר – קוהוט.פיתח את תיאוריית ה-Self-Objects. תיאוריה נפוצה מאוד בשדה הקליני ללא ביסוס מחקרי (לא שהוכחה כלא נכונה, פשוט אף אחד לא יודע איך לחקור אותה). קוהוט סבר שההפרעה נובעת מתקיעות התפתחותית – הילד לא קיבל הזדמנויות להתפתחות ערך עצמי בריא, חווה דחייה, חוסר שביעות רצון, הזנחה מצד הוריו. אנשים אלה מנסים בכוח להחזיר לעצמם משהו שלא היה. הטיפול הקוהוטיאני כולל שיקוף למטופל על המקומות שלא קיבל ומנסה לפצות עליהם, טיפול ממוקד ערך עצמי.


2. תיאוריה הפוכה: תפיסה של עודף – תיאודור מילון.חוקר אישיות מהאסכולה ההתנהגותית-חברתית. בעלי הפרעת אישיות כזו כנראה גדלו במשפחות בהן קיבלו הערכה עצמית מנופחת, לא נחשפו מספיק לתסכולים, התפתחו בתחושה שהם במרכז היקום.

• הפרעת אישיות הסטריוניתאנשים דרמטיים, מוחצנים ופתיינים


• הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. מנסים להסביר אותה היום מבחינה גנטית. פגיעה באחרים ע"י תוקפנות, ללא אמפתיה, תחושות נאמנות או חרדה. חווים ניתוק מהזולת וחוסר אכפתיות. בשונה מהנרקיסיסט אין עיסוק בעצמי אלא זו הדרך שבה הסובל ממנה שורד. קורלציה גבוהה עם סביבת גדילה עבריינית. עלולה להתפתח מהפרעות התנהגות קשות בגיל ההתבגרות (בגיל זה לא ניתנת אבחנה להפרעות אישיות). בני נוער אלימים, שודדים או גונבים, משחיתים רכוש ומפרים חוקים באופן מודע ומכוון. הם אימפולסיביים, רגזנים, לא לוקחים אחריות. הפרעה שהנה מאוד עמידה בפני טיפול. הפרעה זו מאפיינת עבריינים. באוכלוסייה בארה"ב – 1%.


• יש שני צירים בהפרעה: ציר רגשי/מוסרי– העדר רגישות, פגיעה במוסריות, העדר אשמה, קסם אישי וחלקלקות. שקרנים פתולוגים, ערך עצמי מנופח (ציר הפסיכופתיה). ציר התנהגותי תוקפני– התנהגות תוקפנית ואף אלימה, עבירות על החוק, קושי בריסון, סגנון חיים פרזיטי-תלותי (ציר התנהגות אנטי-סוציאלית).אנשים עם הפרעה אנטי-סוציאלית מאופיינים ע"י רמות נמוכות של חרדה, רמה נמוכה של התניה לגירויים מפחידים. תתכן פגיעה במערכת עיכוב תגובה או ריסון. כן יש אנטי-סוציאליים שלא מגיעים לרמת עבריינות פלילית.


• נראה קשר בין הפרעה אנטי-סוציאלית לבעיות קשב וריכוז. שיעור מסוים מתוך האנטי-סוציאליים סובלים גם מקשב וריכוז לקויים (אך לא להיפך…).

CLUSTER C– חרדה

אנשים שאינם מוזרים או חשדניים או מוחצנים ואימפולסיביים, אלא יותר חרדתיים.

• הפרעת אישיות הימנעותית אנשים סגורים מאוד, מגע חברתי מצומצם. למה שלא נקרא להם סתם "ביישנים"? כי רמות החרדה גבוהות יותר. חשש מביקורת ודחייה – הגורם להימנעות מיצירת קשרים חברתיים. אנחנו מאוד רוצים ליצור קשר אבל מפחדים. צריכים חיבה, התייחסות. אינם נהנים להיות מבודדים.


• ערך עצמי נמוך, מודעות עצמית גבוהה


• חרדה ממצבים חדשים ולא מוכרים


• עלולים לפתח דיכאון


• הבדל בין סכיזואידי להימנעותי: ההימנעותי רוצה קשרים – בתנאי שיהיו קשרי חיבה, עדינים ולא פוגעים. הסכיזואיד לא מחפש קשרים, הקשרים "צריכים לבוא אליו". הימנעותי הוא ביישן, חרדתי וחסר ביטחון – ובעיקר רוצה להרגיש שייך.

הפוסט התפתחות ההפרעה הנרקיסיסטית הופיע לראשונה ב-פורטל תיירות ואיכות חיים.