דילמות תפקידיות בהוראה
דילמה – מצב שבו יש שתי אופציות, אין פיתרון חד-משמעי.
המורה, בגלל המצב המאוד בעייתי שלו, בעיקר בגלל לחצים של תלמידים, מורים, זמן, עמדה שלו מול מקורות הידע כשהוא מאבד יותר ויותר את הסמכות שלו – המורה נמצא במצב של ניהול מתחים מתמיד באופן שבו הוא פועל בכיתה, בביה"ס, מול המפקח וכו'.
שתי דילמות מרכזיות שהספרות מציגה:
- הדילמה של המורה האם לחנך או להעביר ידע אם המורה רוצה להשאיר איזשהו משקע ערכי אצל החניכים או שהוא צריך לעמוד בסילבוס, במבחנים? המערכת לוחצת להישגים מדידים בעוד שהמורה הצעיר מגיע עם שאיפות גדולות להנחלת אידאלים בקרב התלמידים, ולא תמיד יש לכך זמן. ככל שמתקדמים לבגרויות הנטייה לכיוון "בית חרושת לציונים" מחריפה.
האחת ההצדקות לבתי ספר ייחודים היא היציאה כנגד בתי ספר לציונים והניסיון לתת מקום לערכים.
כשמורה מדבר על ערכים – זה לא מעורר ביקורת ותגובה. כשמורה מדבר על ערכים בבי"ס חילוני זה יכול לעורר תגובה קיצונית. הרבה פחות ברור בבתי ספר חילוניים מה האג'נדה או סדר היום.
- ידע סגור-ידע פתוח על המורה יש לחצים וכוחות – האם להעביר אג'נדה ברורה וסגורה או שאלות, תהיות, נרטיבים שונים של מחשבה ביקורתית? אנחנו רואים היום שהכיוון הוא יותר לעבר חינוך סגור. המאבק אצל מורים הוא עד כמה לגיטימי להשמיע ידע פתוח לעומת ידע סגור. דוגמא של אדם ורטא – פתח את הנושא של דמוקרטיה, שירות צבאי וסרבנות וחטף שימוע. יש התנגדות מאוד חזקה בחברה הישראלית היום להשמיע ידע שהוא יותר פתוח ברגע שהוא מתחכך בסוגיות של לאום, שירות צבאי, יהודים-ערבים, זהות יהודית, ישראל והגולה… נושאים מאוד רגישים ואנחנו רואים תהליך של מורים שמפנימים צנזורה עצמית ובורחים מהשמעת ערכים או משמיעים קול הרבה יותר מעודן, סגור, הגמוני.
מחקר על מורים בברזיל לעומת יוון (?) 2007
ההקשר הפוליטי/תרבותי-מקומי משפיע במידה רבה מאוד על איך שהמורה מדבר בפני הכיתה.
בנוסף אופי הפעילות הפוליטית של המורה – רואים כי ככל שהמורה פעיל יותר ואקטיביסט, ההוראה שלו בכיתה יותר פתוחה ופחות סגורה במובנים של יותר דיון, יותר חשיבה ביקורתית.
אנחנו רואים כאן גורמים שמשפיעים על אופי הדיון בכיתה. ההתנהלות הפוליטית של המורה והקשרו התרבותי הם מטען שמשפיע על אופן התנהלותו בכיתה. הידע הוא ידע יותר פתוח כאשר המורה בעצמו הוא יותר אקטיביסט כאזרח.
ארנוט 2009 –Compassion, caring and justiceהתייחסות לפליטים באנגליה. השאלה הגדולה שאנחנו שואלים היא איך מורים מתייחסים לסוגיה הזאת, אם בכלל? מה שמעניין במאמר הוא שהוא בודק את ההתייחסות של מורים לפליטים כאשר חלקם פועלים בניגוד למדיניות הממשלה. הם פועלים לכאורה בניגוד למה שהם מוכתבים/מצופים לעשות. יש כאן פעולת התנגדות של המורים. החוקרות מציעות שמה שמבנה בעיקר את פעולת המורים הוא חמלה. החמלה מוגדרת כחלק מתפקיד המורה כי יש לו מרכיב מאוד חזק של אכפתיות, טיפול ואחריות כלפי התלמידים גם מעבר למה שמוסדות המדינה מצפים.
דילמות תפקידיות מנקודת מבט של חוויות מפתח בחינוך | גד יאיר ביקש מאנשים לספר על חוויוות מפתח שהיו להם עם מורים. אילו אנשים מרכזיים מבחינתם כחוויה חינוכית. מצא כמה דברים מאוד מעניינים:
- ביה"ס והמורים נמצאו כמרכזיים מאוד כחוויות חינוכיות אך לא במקום הראשון. במקום הראשון: הורים. עוד אינדיקציה למרכזיות המשפחה בחברה הישראלית. הדמויות המרכזיות המחנכות עבור רוב המבוגרים. עם זאת במקום השני: מורים. כשניתחו את חוויות מפתח אלה המורים שהמבוגרים דיברו עליהם לא היו כאלה שהעבירו ידע, אלא כאלה שחינכו, עיצבו, העבירו מטען רגשי. היה שם חוט שדרה ויושרה מול התלמידים.
- כשגד יאיר תרגם את זה לפרקטיקות לימוד הוא הבין שמדובר בפרקטיקות לימוד הרבה יותר פתוחות. החינוך אופיין כחינוך בלתי-פורמאלי יותר מאשר פורמאלי. יותר פתיחות, יותר סימטריה, יותר לגיטימציה להשמיע דעות שונות. מורים שמשפיעים וזוכרים אותם אח"כ כדמויות משמעותיות בביוגרפיה שלנו הם מורים שבדילמה בין העברת ידע וערכיות משכו הרבה יותר לכיוון חינוך והעברת ערכים, והחינוך שלהם היה חינוך הרבה יותר פתוח, סובלני ולא פורמאלי.
- צריכים לזכור שיש לנו דמויות חינוכיות מאוד ערכיות בחברה אך בו בזמן גם מאוד סגורות (לדוגמא: מרי פופינס). חינוך וידע סגור יחד עם כריזמה עשוי להיות מסוכן ועשוי להוביל להפיכות/חינוך טוטליטרי.
סטאטוס המורה
באופן כללי צריכים לזכור שסטאטוס המורה ירד בחמישים השנים האחרונות בכל העולם המערבי. אבל, חברות שונות מתמודדות אחרת עם הסיפור. בחברה הישראלית הסטאטוס הוא, אולי, בעייתי במיוחד.
ובר– מדבר על שלושה מימדים שבאמצעותם אנחנו בודקים את המעמד, סטאטוס ומיקום של קבוצה/אדם בחברה.
- מרכיב כלכלי איפה האדם ממוקם מבחינת מעמד
- יוקרה מבחינת הון סמלי, איך הוא נתפס בידי אחרים
- כוח פוליטי עד כמה יש לאדם כוח להניע דברים
יש מצבים ששלושת מרכיבים אלה נפגשים. אנשים שיש להם כסף, יקרה וכוח פוליטי. מה שנקרא הון-שלטון.
יש מקרים שהמרכיבים לא מצטלבים, ומהבחינה הזו למורים בתקופת היישוב היה יוקרה וכוח פוליטי אך לעולם לא כסף… (סטאטוס מאוזן/לא מאוזן… לא הסבירה).
מחקר על יוקרת מקצועות ההוראה בהשוואה למקצועות אחרים – קראוס והרטמן – 1994 השוואה בין 1974 ל-1989 כאשר חלה ירידה עם חלוף השנים. גננת ממוקמת במקום ה-92 ואילו מנהל תיכון נמצא במקום 50 (קרוב יותר למקום הראשון). יש היררכיה ביוקרה בין מקצועות ההוראה, והיא מבטאת השכלה, קריטריונים לקבלה והיבט של כוח.
מי נמצא במקום הראשון? פיזיקאי-1, עו"ד-4, מרצה באוניברסיטה-5, רופא-10.
גם היום, עדיין עו"ד יהיה לפני מורה, למרות שמעמד המקצוע מאוד ירד כי הוא נפתח לשוק הרחב (בעקבות תופעת "דור המכללות").
הפוסט דילמות תפקידיות הופיע לראשונה ב-פורטל תיירות ואיכות חיים.