- גישה רב שכבתית: שלושה סולמות ריבודיים.
- כלכלה / מעמד– סיכוי בשוק (התנהגות אינדיבידואליסטית). אצל מארקס, מעמד הוא בעלות או חוסר בעלות על אמצעי ייצור. אצל ובר, המעמד הוא קטגוריה חברתית והוא מתבטא בכסף, בסיכוי בשוק. אנשים ששייכים לאותו מעמד הם אנשים שיש להם סיכוי דומה בשוק. ובר טוען שמעמד אינו קבוצה. גם אצל מארקס, כאשר המעמד הוא מעמד כשלעצמו, הוא לא קבוצה.
- יוקרה – השתייכות לקבוצות סטאטוס (פעולה קבוצתית של סגירות, closure, והדרה, exclusion). יוקרה היא סימבולית. קבוצות סטאטוס הן קבוצות מאוחדות, בעלות תחושה של שותפות והזדהות ופועלות במשותף כדי להעלות את יוקרתן. ובר מדבר על שתי אסטרטגיות משלימות של סגירות והדרה, שמגבירות את יוקרתן של קבוצות. סגירות היא אסטרטגיה של הקמת גדרות (סלקציה של מועדונים). הדרה היא היכולת להרחיק קבוצות אחרות, שחברי הקבוצה לא מעוניינים שיהיו חלק ממנה (בעלי מאפיינים מסוימים).
- כוח – פעילות קבוצתית של צבירת כוח. קבוצות (מפלגות ע"פ ובר) שחותרות לקבלת כוח, לא מגבילות את הכניסה אליהן היות וככל שיש יותר אנשים בקבוצה כך יש לה יותר כוח – לכן נוקטות באסטרטגיה של פתיחות.
- חברות שונות מציבות במרכזן סולם ריבודי שונה וגוזרות ממנו את מיקומו של היחיד בסדר החברתי. יש חברות ששמות במרכזן כסף, אצולה, אינטליגנציה, ידע תרבותי וכדומה. כל חברה, או סיטואציה, מציבה במרכז המערכת הריבודית שלה קריטריון שמשפיע יותר מהאחרים. ובר מסכים עם מארקס שבחברה הסובבת אותם, הסיכוי בשוק, הכסף, הוא אכן קריטריון מרכזי מאוד ביצירת המערכת הריבודית, כלומר, יותר קל להמיר כסף ליוקרה או כוח מאשר ההיפך. ובר מציע תשובה לשאלה מדוע קבוצות מסוימות זוכות ליוקרה – למשל, פרופסיות (קבוצות סטאטוס שיש להן מאפיין משותף. למשל, מקצוע. לדוגמא: עורכי-דין, רופאים). לאחר תהליך היסטורי מורכב, הן זוכות באפשרות לסגור את שורותיהן (מבחני לשכה עבור עורכי-דין). הפרופסיות כיום יצרו "לשכות" שמממשות את אסטרטגיית הסגירות הלכה למעשה. קבוצות פועלות לעיתים גם כדי לשנות את המערכת הריבודית ולא רק את מיקומן במערכת.
- חשיבות אפשרות המרת המשאבים. מבחינה אנליטית ובר מדבר על שלושה מימדים שונים של המערכת הריבודית (חומרי, רוחני, סימבולי). אפשר להמיר משאבים ממימד אחד לשני.
המערכת המושגית של ובר מאפשרת להשוות בין חברות.
פייר בורדייה – בין מארקס ל-ובר
חוקר בולט של המערכת הריבודית הצרפתית, ששמה במרכז תרבות וסימבוליזם. הוא בא ממעמד נמוך.
הוא מחבר תובנות של מארקס ו-ובר ומנסה לייצר ניתוח. מחד, הוא מקבל את טענתו של מארקס שהמבנה המעמדי כפי שהתמסד של המעמד הבינוני והגבוה בצרפת. איך בחברה שתופסת את שוויון ההזדמנויות כנדבך מרכזי בכל זאת משתמר הסדר החברתי המעמדי ואף זוכה בלגיטימציה. בורדייה הוא רלטיביסט.
- דגש על מרכזיותו של ההון בקביעת סיכויי חייו של היחיד וכן דגש על מיקום חברתי בקביעת סיכויי החיים. המעמד שלתוכו נולד אדם מגדיר את סיכויי חייו.
- הבורגנות כמעמד השולט בחברה בת זמננו ולכן מערכת הערכים והנורמות של אותו מעמד היא נתפסת כמערכת הנכונה, המשקפת את הסדר הרצוי. עקב היותו רלטיביסט, בורדייה טוען שיש קבוצות מסוימות שנהנות מהכוח להגדיר את הנורמות החברתיות. הן משתמשות ביכולתן להגדיר היררכיה של איכות כדי לשעתק את הסדר החברתי.
- הבנה של קיומם של סוגים שונים של הון תרבותי וסימבולי הניתנים להמרה בהון כלכלי.
- הון תרבותי (הביטוס) הוא מושג המתייחס לעולם הידע והתוכן של היחיד והקבוצה, והוא מתפקד כגורם מרבד ומשעתק את אי השוויון, ואת עליונותם החברתית של קבוצות מסוימות והנמכתן והדרתן של קבוצות אחרות.
בורדייה חקר את מערכת החינוך. אחת הטענות שלו היא שמערכת החינוך תורמת לשעתוק החברתי – מערכת החינוך של המעמד הגבוה מתרגמת את היכולות של בני המעמד הגבוה להישגים, ואילו במעמד הנמוך, מתרגמת מערכת החינוך את היכולות לכישלונות.
החברה מתגמלת את האנשים שיודעים להתנהל עם ההביטוס ה"נכון" – משרות, הנאות. האופן שבו אותם קודים תרבותיים, מרכיבי ההון התרבותי הופכים למעין הון שמתורגם להצלחה וכשלון, ראוי או לא, מוביל לשעתוק של הסדר הריבודי.
"נערה עובדת"
אי-שוויון וזהות מגדרית
~ הנחות יסוד מגדריות והבדלים מעמדיים.
"אישה אינה נולדת אישה אלא נעשית אישה" (סימון דה בובאר, המין השני). המילה 'מגדר' משמשת אותנו לדבר על ההבדלים החברתיים שבין גברים ונשים, ולא ביולוגיים שעבורם נשתמש במונח 'מין'.
שלוש השאלות העיקריות שהעיסוק במגדר בסוציולוגיה מתייחס אליהן הן:
- כיצד נוצרות קטגוריות מגדריות וכיצד הן מקבלות ומשנות את משמעותן? מניחים שהביולוגיה אינה הבסיס היחיד להבדלים בין גברים ונשיות. השאלה היא כיצד המשמעות של גבריות ונשיות משתנה בין תקופות, תרבויות. תהליכי ופרשני. מניחים שהקטגוריות אינן ביולוגיות וכך אנו יכולים לדבר על השאלה הבאה:
- כיצד הופכת האישה לאישה? וכיצד הופך הגבר לגבר? ומכאן גם, כיצד הופכת אישה ל"גבר"? כיצד הפרט לוקח תפקיד מגדרי? אנו רואים כי זה אינו הכרח, ועולה השאלה כיצד זה קורה? כיצד היחידים מפנימים את התפקידים המגדריים המקובלים בחברה? ומכאן:
- כיצד נוצר ומשועתק אי-השוויון המגדרי?
גישות פמיניסטיות – אי-שוויון ואפליה מגדרית
3 מרכזיות: (נותנות פרספקטיבה על נושא המגדר ולא מדברות רק על נשים).
- ליברלית: נשים הן כמו גברים ויש לפרק את המכשולים העומדים בדרכן להצלחה. המאבק הציבורי הפמיניסטי מתחיל בסוף המאה ה-19 אך מקבל תנופה מחודשת בסוף שנות ה-60. המאבק מתארגן סביב שאלת כניסתן של נשים לספירה הציבורית ובעיקר לשוק העבודה. שם הגישה הליברלית היא הדומיננטית. הטענה היא שישנם מכשולים העומדים בפני נשים בחברה:מכשול ראשון הוא הסוציאליזציה (המאמר של וייצמן) לתפקידי מגדר. מכשול שני היה תפקידה של מערכת החינוך – בנות לא זכו לעידוד להצטיינות, המשך לימודים ולימודים גבוהים. מערכת החינוך בעיקר הדגישה את הצורך של נשים להתחתן טוב ולא הכשירו אותן לעבודה. היו מקצועות רבים שלא היו פתוחים בפני נשים. כאשר הן נכנסו לשוק העבודה, הן נכנסו עם הכשרה פחותה ולכן לא התאפשר שוויון. הפמיניזם הליברלי ביקש לפרק מכשולים אלה: לחנך נשים, לתת להן הכשרה ולפתוח בפניהן את אותן מקצועות כגברים. נשים שנכנסו לכוח העבודה ה"גברי" לא ילדו, אם ילדו עזבו או נאלצו לעזוב את מקום עבודתן או שכרו עזרה בתשלום (או-פר, נני). העדפה מתקנת.
[1] המושג "מעמד" אצל ובר שונה מאוד מהמושג אצל מארקס. בנוסף, המושגים יוקרה וכוח נגזרים מהמעמד אצל מארקס, בניגוד לובר.
הפוסט מעמד, סטאטוס ומפלגה הופיע לראשונה ב-פורטל תיירות ואיכות חיים.