בהקשר הזהות, עולות שתי שאלות מרכזיות: (א) כיצד רוכש האדם את זהותו החברתית – שאלת ההפנמה = סוציאליזציה? (ב) כיצד מקבלות הקטגוריות החברתית את משמעותן החברתית? לדוגמא, כיצד בנים לומדים להתנהג כמו בנים ובנות כמו בנות?

ילדים נחשפים מגיל צעיר למסרים לגבי איך זהותם המגדרית צריכה להשפיע על אופן התנהגותם. כבר בספרי הילדים לגיל הרך הם נחשפים למסרים שונים לגמרי לגבי אופן ההתנהגות המגדרי. המושג סוציאליזציה עוסק בתהליך שבו בנים ובנות שנולדים עם מטען כרומוזומי מסוים מפנימים התנהגויות מגדריות. חשוב להבין כיצד הקטגוריות החברתיות מקבלות את המשמעות החברתית שלהם ואף משתנים. הציונות ,למשל, לקחה את מודל הגבריות שהיה מקובל בעיירות באירופה שלא כללה פן פיזי והחליפה אותו בדמות הצבר, השזוף, עובד האדמה.

הסוציאליזציה עוזרת לפרטים להבין מה מצופה מהם ומה לא וכיצד לתפקד בתפקיד זה. אנשי הגישה הקונפליקטואלית טוענים כי הסוציאליזציה דווקא מקבעת את התפקיד החברתיים ואילו אנשי הגישה הפונקציונאלית יאמרו כי הסוציאליזציה דווקא משרתת את הסדר החברתי מכיוון שהיא מקבעת אותו. 'הביטוס' הם אותן התנהגויות וצורות פעולה שהפרטים מפנימים בגיל צעיר (אפילו טעם במזון).

הסוציאליזציה היא אף פעם לא אינדיבידואלית. גישה אינדיבידואלית בהתבוננות על החיברות היא פסיכולוגית. בסוציולוגיה, מתמקדים בחיברות המשותפת שמאגדת קבוצות ומאפשרת את חלוקת העבודה בחברה.

הסוציאליזציה כמכשיר להטמעת נורמות חברתיות.

הגישה הקונפליקטואלית רואה את תהליך החיברות ככפיה של הקבוצה השלטת על הקבוצה החלשה את ערכיה ונורמות ההתנהגות הרצויים לה. הסוציאליזציה היא אחד המנגנונים של השיעתוק. בנוסף, ישנם גם תהליכי חיברות מכוונים ולא-מכוונים עבור קבוצות שונות (גברים ונשים, בני מעמדות שונים).

• סוציאליזציה כמנגנון של הצבה (הצבת הפרטים בתפקידים החברתיים) ושיעתוק (שיעתוק הסדר החברתי במובן שהיא מגבילה את אפשרויות הפעולה)


• בני קבוצות חברתיות שונות מקבלים סוציאליזציה מובחנת שמקשה עליהם להשתלב באליטה ומשמרת את הסדר החברתי הקיים.


• דגש על סוציאליזציה מובחנת מעמדית (וגם אתנית או מגדרית).

קבוצות יודעות לזהות את בני מינם באמצעות מנהגים עדינים מאוד שקשה לחקות אותם. הסוציאליזציה לא מאפשרת השתלבות זה בזה ולכן מקבעת את הסדר החברתי.

בורדייה מתעניין במעמדות. הוא כתב ספר שנקרא "הבחנות" בו הוא מדבר על ההביטוס של הבורגנות וההביטוס של מעמד הפועלים. טענתו של בורדייה היא שבילדות לומדים ומפנימים הפרטים את אותם הביטוס. דרך הניואנסים שמוטמעים ניתן לשלוט באופן שהאחרים תופסים אותם ולמעמד שהם משויכים אליו ע"י אחרים, אולם יכולת זו שמורה לבודדים ומעטים (רק 2 מתוך 100 מהגרים שהיגרו אחרי גיל 13 יכולים להיפטר מהמבטא של שפת האם שלהם).

"לסניור באהבה" – הסרט מתחיל בכך שבני הנוער בבית הספר לא מכירים את אופן ההתנהגות החברתית המקובלת. ע"פ הגישה הפונקציונאלית, תהליך החיברות שעברו הנערים המוצגים לא היה כלל את אופן ההתנהגות המקובל בחברה. הסוציאליזציה מתרחשת גם בצופים כך שהן מבינים שאופן ההתנהגות של הנערים לא מקובל. הסרט תורם להפנמה של תודעה קולקטיבית כאשר מציג את הדרך החברתית המקובלת כדרך הנכונה, וכשכל מי שסוטה מדרך זו נדון לחיי פשע ועוני. ע"פ הגישה הקונפליקטואלית, בתי הספר משמשים כמנגנון חיברות שמקבע את מקומם של הנערים הללו בשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, בעוד המורה המוצג מנסה לגרום להם לפרוץ את המנגנון. הסרט מציג הבחנה בין הקהילה ההיספאנית לקהילה ה"לבנה", כך שמערכת החינוך מקבעת את מצבם של ההיספאנים ומלכתחילה לא מתייחסת לבני אותן קהילות באופן דומה, אלא הציפיות המוצגות שונות מקהילה אחת לשנייה. הגישה האינטראקציונית תטען שבסיטואציה המוצגת בסרט נוצר שינוי של הגדרת המצב. שתי הגישות יאמרו שכל עוד השלטון הוא קפיטליסטי לבן, לא יהיה שינוי מהותי בחברה. מארקס יאמר שרק כאשר תתרחש מהפכה, יתרחש שינוי אמיתי במצבם של ההיספאנים בארה"ב.

היכולת לקחת פרספקטיבות שונות תוך התבוננות על החברה היא הדמיון הסוציולוגי.

הגישה האינטראקציונית

• דגש על תהליך הסוציאליזציה כתהליך דינאמי, ניגוד לתפיסת התהליך אצל פרויד – התהליך שמתאר פרויד הוא יציב ברגע שמושג האיזון בין האיד לסופר-אגו. גישה זו טוענת כי תהליך החיברות הוא דינאמי, מפגש בין העצמיות לחברה, מתרחש כדיאלוג. כל מפגש חברתי הוא המשכיות של  תהליך החיברות.


• אצל פרויד האגו הוא מרחב של קונפליקטים בין איד וסופר-אגו, קונפליקט זה הוא מקור הפתולוגיות


• אצל קולי ומיד האדם המחוברת הוא תוצר של תהליך דינאמי מתמשך של אינטראקציה בין נטיות אינטואיטיביות (שמשתנות עם תהליך החיברות) לבין דרישות החברה.


• האני במראה – looking glass self – מושג של קולי. הרעיון הוא שהאדם אינו מה הוא חושב שהוא, הוא אינו מה שהאחרים חושבים שהוא, אלא הוא מה שהוא חושב שהאחרים חושבים שהוא.


• אצל מיד: הבחנה בין I ל-me והבחנה בין play  ל-game


• דגש על חשיבות השפה כמערכת של סמלים

וי. צריך להבין כל הזמן מחדש מהי המשמעות. היא מושפעת רבות מתרבויות אחרות (התרבות הישראלית מושפעת מהתרבות האמריקאית, למשל). מעצם שינוי המשמעות, התפיסה של תהליך החיברות היא הרבה יותר מורכבת. הוא צריך להיות מתמשך כדי להבין את המשמעויות העדכניות של הקטגוריות החברתיות. יש לערער כל הזמן על ה"טבעיות" של הקטגוריות, אחרת נכלאים בתוכן.

הפוסט הגישה הקונפליקטואלית הופיע לראשונה ב-פורטל תיירות ואיכות חיים.