היא סיפרה את העדות שלה כבר באירוע הראשון של "זיכרון בסלון", ומאז חנה גופרית מקדישה את פועלה כדי שנזכור ולא נשכח אף פעם. היא כתבה ספר ילדים בשם "רציתי לעוף כמו פרפר", ומאז מפיצה את חשיבותו מסביב לעולם. לא סתם היא מקבלת פניות מילדים ישראלים, איטלקים ואפילו גרמניים, שמתנצלים במכתבים על זוועות העבר. אז מה המסר שלה אליהם?