היום (ג') מציינים 45 שנה להסכם השלום עם מצרים. עם זאת במערכת החינוך לא מציינים את היום הזה, כך יוצא שכולנו זוכרים את מחיר השלום ושוכחים את מחיר המלחמה. היום, במצב הנוכחי, ילדים לא מסוגלים לדמיין מצב שבו ארבע שנים אחרי המלחמה הזו, הם יוכל לבקר בעזה ולשבת עם המקומיים לשיחה, אלא בעיקר איך הם נכנסים לשם שוב על מדים. היכולת לדמיין ולהגשים זה תפקידו של חינוך. דעה